חבר מספר לי שהיה לו תלוש של 75 ש"ח לאכול באיזה בית קפה
כשהגיע היום האחרון הוא החליט ללכת עם משפחתו
הוא צחק על זה שהוא חשב לחסוך כסף עם ה75 ש"ח
כשבפועל הוא הוציא יותר מ400 ש"ח על הארוחה לכולם
(4 נפשות, מנה ראשונה עיקרית קינוח ושתייה בערב)
אם נסתכל מנקודת מבט שיווקית, לבית קפה הייתה הצלחה
הם אולי "הפסידו" 75 ש"ח, אבל בגלל שהוא בא לאכול עם המשפחה שלו
הם הוציאו הרבה יותר ממה שהם "חסכו" (והאוכל בבית קפה לא עולה באמת כל כך הרבה)
תמיד מצחיק אותי לשמוע אנשים שמתלוננים שהם הוציאו הרבה כסף בגלל שהייתה להם איזו הנחה
הרי ארוחה במסעדה/בית קפה בערב עולה מינימום 100 ש"ח לאדם
מה, לא חושבים לפני שעושים הוצאה כזאת?
חבר אחר מתלונן שהוא שונא את העבודה שלו
מאז שהחליפו לו מנהל למנהל אחר שעושה דברים שהוא לא אוהב
כמו למשל, העבודה שלו אותו חבר היא עבודה משרדית
אבל יש שם גם אנשים שעושים את אותו השירות כשהם נוסעים ללקוחות של החברה
אז המנהל שלו החליט שפעם בשבוע מישהו מהצוות המשרדי יעשה גם עבודות חוץ
כולם
לא אוהבים את זה בלשון המעטה (כשמישהו מהצוות המשרדי חסר, אז היתר עובדים
יותר קשה), אבל רק הוא אמר את זה למנהל שלו בישיבת צוות
לטענתו הוא אמר את זה בשם כולם, אבל כולם לרוב שותקים ולא אומרים מה שהם חושבים
(לי יש הרגשה שהמנהל שלו סימן אותו בגלל ההתנהגות הזאת)
מאז בכל פעם שיש איזו משימה שיש לעשות בחוץ, הוא מחליט לשלוח אותו והוא כמובן ממש לא אוהב את זה
או שלמשל המנהל הקודם שלו, היה כל הזמן שולח אותו (ואת כל הצוות) להשתלמויות
וכולם היו עוסקים במגוון רחב של תחומים, ומאז שהמנהל הזה נמצא אין השתלמויות לאף אחד
וגם
הוא התחיל להגביל אותו לתחום מאוד מסויים שזה תחום שהחברה הולכת לסגור עוד
כמה שנים (טווח של 3-4-5 שנים)
אז גם משעמם לו יותר בעבודה וגם הוא רואה
מה העתיד שלו הולך להיות וזה לא נחמד לו לדעת את זה
כששאלתי אותו אם הוא לא חושב על האופציה שהמנהל שלו יחליט לפטר אותו
הוא אמר לי שבחברה בה הוא עובד, צריך לענות על כמה קריטריונים כדי שתהיה עילה לפיטורים
היחס
הלא טוב (לדעתו) של המנהל שלו הוא לכולם, אבל בגלל שהוא אמר למנהלו מה הוא
חושב על דרך הניהול שלו, הוא נוטה להיטפל אליו יותר מאשר לאחרים, או כמו
שהוא הגדיר את זה, לבחוש בקדירה
היות והוא טוען
שהוא לא עונה על הסיבות לפיטורים, הוא מעדיף לסבול את היחס ואין לו כוונות
לחפש עבודה אחרת (תשובה קצת תמוהה בעיני במיוחד בהתחשב בזה שבחצי שנה
האחרונה פיטרו בחברה שהוא עובד לא מעט אנשים, אמנם לא מהמחלקה שלו אבל
עדיין לא נראה לי שיש אנשים שחסינים מפני פיטורים).
הגעתי למסקנה
שחלק ניכר מהחברים שלי מדברים איתי לרוב, רק על הדברים הלא טובים שיש להם בחיים
זאת אומרת הם תמיד איכשהו מקטרים על משהו שלא בסדר אצלם בחיים
מאידך, רובם לא עושים שומדבר כדי לשנות את המצב
תמיד יש להם כל מיני סיבות שונות ומשונות למה לא, למה אי אפשר, למה לא צריך וכו'
מעט החברות (נשים) שיש לי מדברות על הכל, זאת אומרת לא על משהו ספציפי
אבל לא מקטרות כל הזמן, הן מדברות על הילדים על עבודה על דברים שהן עשו או מתכננות לעשות
אני רואה את עצמי בתור טיפוס, שאם משהו לא טוב לי - אני אפעל כדי לשנות אותו
למשל בעבודה שלי, אני מחפשת עבודה אחרת
מאידך יש במקום עבודה שלי המון יתרונות, שהדבר היחיד ש"הורס" לי כביכול זה המנהל שלי
(יש
המון טכנולוגיות שאני מתעסקת בהן כל יום, ואני לומדת המון, וזה לא משהו
שהיה יכול להיות לי במקומות אחרים בסדר גודל של החברה שבה אני עובדת היום).
כשהוא לא נמצא, דברים מתנהלים בצורה הרבה יותר טובה, בשקט ולא בלחץ
לא רק אצלי, גם אצל הבחורה הנוספת שנמצאת תחת ניהולו
זה פשוט הזוי ההתנהגות שלו
אין לי ספק שהחיים שלנו היום צריכים להיות מחושבים וצריך לתכנן דברים קדימה
אז כן צריך לחשוב על הוצאות כלכליות, קטנות וגדולות
צריך לחשוב על העתיד, לאן אני רוצה להגיע ומה אני רוצה לעשות עם עצמי
אני חושבת שזה נכון לכל אחד
כשאנחנו לא מתכננים את החיים שלנו דברים קורים לנו ואין לנו שליטה עליהם
ברור שלא על כל דבר אפשר לשלוט
אבל אפשר לבחור דרך, אפשר לבחור לשנות, אפשר לבחור!
זה תמיד מפליא אותי האנשים שבוחרים לא לבחור
אולי כי בעבר גם אני בחרתי באופציה הזאת
ואני יודעת על עצמי את התוצאות של הבחירה הזאת
לבחור לא לבחור ולתת לאחרים להחליט בשבילך זו אף פעם לא בחירה נכונה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
