יצא המקרה, והיום הולדת שלי, יצא הראשון אחרי שסבא שלי נפטר

זה כל כך מוזר לדבר עליו בלשון עבר, אפילו שכבר עברו 3 חודשים

לחשוב שלפני שנה הוא יצא מהניתוח, ואחר כך היה בשיקום ויצא מזה כמו גדול

ותוך פחות משנה הבן אדם פשוט נעלם

אני מסתכלת על תמונות שלו שיש לי בסלולרי ופשוט לא מאמינה

לכל אחד מאתנו כשיש יום הולדת עושים ארוחה משפחתית

אנחנו מזמינים את המשפחה הקרובה ביותר וזהו

חסרונו מורגש עבורי

כמה שאמא שלי אומרת שהוא שמח וטוב לו

(המשפטים האלה של אמא שלי הם הכי הזויים)

או למשל כשאבא שלי שאל את אמא שלי מי מגיע

אחותך וההורים שלך?

ואמא שלי מסתכלת עליו ואני עליה ופתאום כולנו נקרעים מצחוק

כן אבא שלי יגיע היא אמרה לו...

היה אוכל טוב

והיה נעים לשבת יחד

במיוחד בשל העובדה שהיה מזג אוויר נהדר בערב

(ולא שרב כבד כמו בדרך כלל)

זהו, אני בת 34

לא מרגישה בגיל הזה בכלל

ואם הייתם שואלים אותי לפני עשור בטח הייתי חושבת שהיום כבר הייתי נשואה עם ילדים

וכמה כל זה  רחוק ממני היום, כמה השתניתי מאז

כל העולם שלנו השתנה