אני יודעת שאין לי הרבה מה להתלונן
כי אין לי משפחה ואין לי ילדים משלי לדאוג להם
אבל אני מותשת
החודשיים האחרונים גמרו אותי
עבודה שלא נגמרת
לימודים
תקופת מבחנים
החתונה של אחי באמצע כל זה
זה היה יותר מדיי דברים בפחות מדיי זמן
אני כבר שלושה שבועות בכל סופ"ש לא מסוגלת לעשות כלום
ישנה המון, ובעיקר לא עושה שומדבר מועיל עם עצמי
גם הדאגה לL והבעיות הבריאותיות שלו לא עזרו לי
ובשבוע האחרון לי בעצמי היה כאב ראש נוראי שלא ממש מש ממני
כאב ראש מהסוג שאפילו משככי כאבים לא הצליחו להעביר
עכשיו נשארה לי ממנו הרגשה עמומה וסחרחורת בכל פעם שאני מתכופפת
אבל אני יודעת בכלל מה זה, משהו שאכלתי
יותר מדיי כימיקלים לא עושים טוב לגוף שלי
אבל פעם ראשונה שזה קורה בקיצוניות כזאת
חזרתי לעבודה, עומס של עבודה
לא נוראי, אבל עדיין
אני חוזרת מותשת מהעבודה
השיחת שימוע
שלא הבנתי את פשרה
בטח לא כשהמנהל שלי מתנהג כאילו שומדבר לא השתנה
החלטתי לדחות את המבחן בסטטיסטיקה לאוקטובר
כן אני יודעת שזה למשוך זמן אבל אני פשוט לא מסוגלת להתרכז בזה כרגע
ולפחות בספטמבר יש חגים, אז אפשר לנוח מספיק וגם ללמוד מספיק
מתלבטת מה לעשות עם כל החומר של הלימודים מהשנה האחרונה
להשאיר את הספרים או לזרוק, להשאיר את הקלסרים עם החומר או לזרוק
סופי השבוע נגמרים לי מהר מדיי
אפילו שאני לא עושה בהם הרבה
זה מרגיש לי אפילו טיפה לא מספיק כדי לנוח כמו שאני רוצה
ואני לא יודעת מה זו העייפות הזאת שנופלת עלי כל יום
אולי זה באמת מהעבודה
למרות שאני אוהבת את מה שאני עושה שם
ומאידך האחריות מאוד כבדה
לא מסוגלת אפילו לשבת ולקרוא ספר
אני עייפה מדיי, גם לראות TV (לא שיש משהו מעניין)
פתאום כל מיני חברים שלי מתקשרים אלי ושואלים אותי לאן נעלמתי ולמה נעלמתי
כשזה היה רק בן אדם אחד שאמר לי את זה, אמרתי ניחא
אבל מאז זה הפך להיות יותר ויותר אנשים
זה מצחיק שאומרים לי "את גם יכולה להתקשר"
אבל גם הם לא בדיוק היו אלה שמתקשרים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
