איך אני מתה על זה שבאמצע החיים האוניברסיטה (הפתוחה) מודיעה לך שקבוצת הלימוד שנרשמת אליה לא נפתחת, ואז כשאתם הולכים לחפש אופציות אחרות מסתבר שיש רק 3 כאלה (הנחיה מוגברת) 2 מתוכן לא ממש אופציונליות.

אחת בשעות הבוקר, אחת במכללה שיש על זה תוספת תשלום, והשלישית היחידה שאופציונלית

תהיתי לעצמי באמת למה לא קיבלתי את חומרי הלימוד

כי בקורס השני שאני רשומה אליו, כבר קיבלתי לפני יותר משבוע

בכוונה נרשמתי להנחייה מוגברת בקורס הזה

בקורס הקודם (מבוא לסטטיסטיקה) הייתי בשיעורי אופק עם רכזת הקורס

היא לא ממש לימדה, היא הניחה שאנחנו מכירים את החומר (ממש לא)

מישהו שאני מכירה (שפעם עבדנו יחד) ועשה את הקורס הזה גם אמר לי שבהנחייה פרונטלית המצב הרבה יותר טוב

אז הקורס הזה זה קורס ההמשך שלו ונרשמתי להנחיה פרונטלית בשביל לפחות לא להרגיש את מצב החוסר הבנה הזה

חוץ מזה בעבודה המצב פקקטה

זאת אומרת אין כמעט עבודה (חוץ משוטפת)

אין לי חשק להתעלות על עצמי ולהמציא לעצמי עבודה - מסיבות מובנות

המנהל שלי נחמד אלי - על זה אין לי תלונות (מה שמוכיח שאם רוצים אפשר להסתדר, ונשאלת השאלה איפה זה היה קודם)

ובעיקר משעמם לי

אני מגיעה לפה כל בוקר בסביבות 7:30

כשאני מגיעה אין פה אף אחד בכלל, אבל כבר התרגלתי

אם מגיע מישהו זה רק שעה אחר כך

רוב העובדים מגיעים בסביבות 10 (יש לי חיים לא רוצה להישאר פה עד 7-8 בערב)

יש עבודה שוטפת לעשות, אבל את זה אני מסיימת תוך שעה גג

ואחר כך, אחר כך אני באמת סתם משתעממת

כמה אפשר לגלוש באינטרנט?

ודברים אחרים אני לא ממש חושבת שאני יכולה לעשות

בהמון מקומות היום כשמפטרים, עושים את זה מעכשיו לעכשיו

(בעיקר כדי להימנע מזה שאותו עובד שפוטר יעשה נזק כלשהו)

כאשר משלמים משכורת של חודש מראש לאותו עובד שפוטר

פה לא עושים את זה...

נראה לי מטעמי קמצנות

בפעם הראשונה שפיטרו אותי מהרגע להרגע נפגעתי

אבל האמת, זה עדיף ככה מאשר להגיע כל יום למקום עבודה שאני לא רוצה להיות בו יותר

כבר התחלתי לספור את הימים...

נשארו לי סה"כ 7 ימים לעבוד פה

אם סופרים את היום אז 8

לא יודעת מי יודע פה שאני עוזבת

אני לא בטוחה כמה אכפת לי מזה

רק שייגמר כבר, ויפה שעה אחת קודם