אין לי כוח לקום בבוקר

גם כשאני מתעוררת אחרי 4-5 שעות אני מתה מעייפות

כן אני יודעת זו השנה האחרונה וכל מה שהיה בה

ועדיין...

ציפיתי שזה יעבור כבר

יש אנשים שמעצבנים אותי

אלה שכשאני אומרת להם שאני כרגע לא מחפשת עבודה

והם מרימים גבות, כאילו הם לא מבינים, למה לא

למה חופש, למה לא להעביד את עצמינו עד המוות

או אנשים (בדר"כ משפחה) שלא יודעים מה המקצוע שלי באמת

שבאים ואומרים לי שהם דיברו עם מישהו שהם פגשו ברחוב

והוא חבר של חבר של חבר, או קרוב רחוק של המשפחה

והוא מנהל באיזו חברה (לא ברור מנהל של מי או של מה)

ושאולי כדאי שאני אעביר לשם קורות חיים

וכשאני שואלת מה אותו בן אדם עושה ובאיזו חברה הוא עובד אין להם תשובות בשבילי

ואז אני מסרבת בנימוס להצעה ה"נדיבה" שלהם שמלכתחילה לא עניינה אותי

והם בשוק של החיים שלהם כי מבחינתם כל אחד חייב לעבודה לא משנה באיזו עבודה

רק לעבוד

ואני לא סובלת את התפיסה הזאת

וזה מעלה לי את העצבים שאנשים חושבים שיש להם זכות להטיף לי מוסר

או להגיד לי איך להתנהג ומה לעשות

אני באחריות שלי, לא באחריות של אף אחד אחר

אם הייתי רוצה עזרה ממישהו, הייתי פונה אליו בעצמי

אני לא צריכה לקחת כל עבודה, יש לי מקצוע

וכן מגיע לי לנוח בלי לראות את ההרמת גבות של כולם

והם גם נעלבים! כאילו שהם הציעו לי את משרת החלומות על מגש של כסף

דווקא אחי הפתיע אותי עם ההתנהגות שלו

הוא לגמרי פרו מנוחה, אומר שזה זמן טוב ללמוד, ולעשות רישיון

וכמה זה נכון לתת לעצמך תקופה של מנוחה לפני שנכנסים מחדש למסלול המהיר של החיים ועבודה

אני רחוקה מלהיות מוכנה, כשאני יושבת על הלימודים הכל סבבה

אבל הקצב שלי איטי להחריד, אני לא מסוגלת לשבת יותר מ3-4 שעות ביום

וזה לחלוטין לא מספיק

מתוך 5 יחידות של חומר אני אצליח להיות סגורה רק על 3 ברמה טובה

לא ידעתי שהשנה האחרונה הזאת תשפיע עלי כל כך קשה

הייתה לי רק פעם אחת בחיים שהרגשתי ככה, וזה היה לפני 8 שנים

רק אז ועכשיו ההרגשה היא אותו הדבר

עייפות ושחיקה וצורך עז לישון המון

החלטתי שאני אגש למועד א של המבחן בסטטיסטיקה, להשתפשף ולהרגיש איך זה

ובכל מקרה אני אגש למועד ב' שיהיה עוד חודש

עוד שבועיים מתחיל הסימסטר החדש וצריך להיכנס ללופ רציני של לימודים

אז כבר לא יהיה לי לאן לברוח ואני אצטרך את המשמעת שלי בחזרה