אין לי כוח חשק או מצברוח לחגוג את יום העצמאות

אחותי בחו"ל גם אחי בחו"ל וההורים שלי לא רוצים לעשות שומדבר מיוחד

ולי... בא לי סתם לשבת בבית ולא לעשות כלום

אמא שלי הלכה בערב לטקס שהיה במושב

אבא שלי בכלל נסע לעבוד (ככה זה כשעובדים בבי"ח)

אמא שלי אמרה שהטקס היה עלוב ושאנשים דיברו תוך כדי

וששום דבר שם לא היה מעניין לא עבור אנשים מבוגרים בכל אופן, או למי שאין לו ילדים

זו אחת הסיבות שאני לא הולכת לטקסים האלה במושב, אין לי מה לעשות שם ולראות אנשים לא מעניין אותי.

בימים האחרונים אני קוראת ספר, במקום ללמוד

אני תמיד יושבת על הלימודים, אבל אחרי פסח זה נעשה קצת מעיק

שוב המנחה המעצבן שלא בודק עבודות וגם לא טורח להחזיר אותן

לא אכפת לו שאנשים מעתיקים (מה זה עוזר אם אח"כ לא מבינים את החומר?)

אבל נוכחתי לדעת שגם אם אני לומדת ומבינה את החומר בשיעורים

ואני הולכת לשיעורים הפרונטליים ורואה את השיעורים המוקלטים מהסימסטר הקודם + תגבור מהסימסטר הקודם + השיעורים המוקלטים של הסימסטר הנוכחי.

כשאני מגיעה לעשות את העבודות להגשה זה כמו סינית.

לא מובן לא ברור וקשה לפיענוח

אני יודעת שהכל עניין של תרגול

אבל אני מרגישה שיש פער עצום בין התרגילים שיש בספר (בעיקר טכניקה) לתרגילים בעבודות שאנחנו מגישים

והתרגילים במבחנים, זה בכלל סאגה אחרת

אני לא הבן אדם היחיד שמרגיש ככה עוד סטודנטים שלומדים בקבוצה שאני נמצאת בה מדברים על זה

וגם לא רק בקבוצה שאני נמצאת בה, בכלל כל מי שרשום לקורס הזה מתלונן כמה הוא קשה

בשיעור האחרון שהיה לנו בכיתה ביקשתי מהמנחה שיסביר לי אחד מהתרגילים שלא הצלחתי לפתור לבד

והוא בעצמו אמר לי שזו הייתה שאלה קשה והוא בעצמו היה צריך להפעיל את הראש שלו כדי לפתור אותה

אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?

כל מי שיצא לי לדבר איתו אמר לי לתרגל

אז אני מתרגלת כמה שניתן ועדיין לא מרגישה שיפור

מה שחסר לי בעיקר זה שלא מלמדים אותנו איך לחשוב נכון

החומר לא דומה בכלל לחומר שנלמד בתיכון

לא דומה לשום דבר שראיתי בחיים שלי

מזל שלקחתי רק קורס אחד בסימסטר הזה

אבל אני לא יודעת מה לעשות כדי להגיע למצב שמניח את הדעת מבחינתי

זה בעיקר מה שמטריד אותי לאחרונה

רציתי להתחיל לחפש עבודה אחרי פסח, אבל יש מצב שאני אעשה את זה רק אחרי המבחן של חדו"א

אולי הפתרון בשבילי הוא באמת לבנות לעצמי לו"ז מסודר של למידה ותרגול יומיומי

כרגע אני נמצאת באיזור הנוחות שלי, שבו אני לא עושה מספיק

ואני יודעת שיהיה לי לא קל לצאת מהמקום הזה ולשנות

אבל נראה לי שאין לי הרבה ברירות, לא אם אני רוצה להצליח במבחן.

אמא שלי צעקה אתמול על אבא שלי שהוא מתקשר לגיסתי לשאול מה עם הכלבה

אמא שלי לא רוצה שהכלבה תהיה פה, היא אמרה שאחרי שהכלבה לא נתנה לה לישון בלילה היא לא מוכנה שמשהו יפגע לה בשינה

מעניין כמה זמן זה יחזיק עד לפעם הבאה שאחי יבקש מההורים שלי לשמור על הכלבה שלהם

אמא שלי תמיד זו שמטפלת בבעלי החיים יותר מכולם

בסוף גיסתי העבירה את הכלבה לאחותה שגרה בת"א

יש לה בית עם גינה (טוב לא באמת גינה זו מן מרפסת כזו שהם שמו שם דשא סינטטי)

והיא תהיה אצלה נראה לי עד שאחי יחזור בשבוע הבא

לפחות ירד מאמא שלי העניין הזה

אני לא מבינה מה אבא שלי מנדב את אמא שלי או אותי בלשמור על הכלבה

זה קטע מעצבן אני שונאת שמנדבים אותי לעשות דברים

מה זה אמור להיות מובן מאליו שבגלל שזו הכלבה של אחי אני מחוייבת לעזור להם איתה?

הוא וגיסתי אימצו את הכלבה, לא אני ולא אמא שלי

לא הגיוני שבכל פעם הם יפילו את הכלבה עלינו

זה כמו שהוא אמר לי "אם לא תעזרי לאחיך בסוף כשאנחנו לא נהיה פה את תהיי לבד כמו כלב"

כאילו איזה איום זה, הרי גם ככה אבא שלי לא שולט במערכות יחסים שיש ביננו האחים

ואני לא יכולה להגיד שאנחנו קרובים במיוחד (לא כמו שהיינו כשהיינו ילדים וכולנו גרנו בבית אחד)

כי לכל אחד יש את החיים שלו שהוא בנה לעצמו

ואם אנחנו מתקשרים זה בעיקר דרך הוואטסאפ

אני חושבת לעשות החלקת שיער

האמת בעיקר כדי לעשות לי חיים קלים יותר

אין לי שיער חלק, ולא מתולתל הוא גלי (סוג של) אבל משום מה תמיד נפוח

מה שמצריך הרבה תחזוקה וסידור בבוקר

אחותי למשל כל הזמן עם פן ובייביליס

נדיר לראות אותה היום עם השיער הטבעי שלה

הספר שלה עושה מבצע על החלקת קארטין, אז אולי אני אלך על זה

משום מה המון נשים היום סוגדות למראה השיער החלק

לי לא מפריע לי השיער שלי כמו שהוא היום, מפריע לי שהוא נפוח

ואין דרך להוריד את הנפיחות של השיער

אנחנו כבר לא בשנות ה80 יותר

זה לא אופנתי

ומשום מה בארץ אוהבים יותר את המראה המסודר המוקפד

גם תלתלים צריכים להיות כאלה שנעשו עם בייביליס ולא טבעיים

לכו תבינו

יש התעסקות כל כך גדולה במראה חיצוני

זה לפעמים מפתיע אותי כמה אנשים שמים לב לדברים האלה

ופחות לדברים האחרים שלא פחות חשובים (אם לא יותר) כמו אופי למשל

השבוע כשיצא לי לדבר עם הבחור שאיתו נסעתי לקנות את הסמארטפון שיש לי

ואמרתי לו שאנחנו צריכים למצוא עוד יום כזה שנוכל פשוט לנקות בו את הראש

הוא אמר לי אל תדאגי אנחנו בקרוב ניסע שוב פעם לאילת לקנות טלפון חדש

בקרוב? אני לא חושבת לקנות מכשיר חדש בשנתיים הקרובות

לדעתי שנתיים זה גיל סביר למכשיר

וגם, לכו תדעו מה יהיה עוד שנתיים בכלל

לא חושבת שיש סיבה לקנות מכשיר חדש אלא אם כן הטכנולוגיה ממש תשתנה

וגם פה מה שמשתנה בעיקר זו המהירות גלישה, שבארץ מה לעשות אנחנו מפגרים אחרי יתר העולם

והעיקר שאומרים שאנחנו מעצמה טכנולוגית

אני בכלל חשבתי על משהו כמו יום כייף כזה, ללכת לטייל לאנשהו לנקות את הראש ולא להתעסק בדברים שבשגרה