לכל אחד מאתנו יש חבר או חברה

לפעמים שניהם

ולפעמים גם יותר מאחד/אחת

שעבורם אנחנו סוג של כותל, אוזן קשבת

הם פותחים בפנינו את הלב על כל מיני נושאים

ובין היתר הם מספרים על הצרות שלהם

זה יכול להיות בכל נושא

החל מעניינים כלכליים

לנושאים של עבודה

ועד נושאים מאוד מאוד אישיים

ובאמת אין לי בעיה להקשיב

הבעיה שלי זה עם ההתנהגות של חלק מהם אחר כך ואיך שכל זה משפיע עלי

החל מ-לא לעשות כלום עם בעיה שמאוד מפריעה להם

לא יודעת מה עובר לאנשים כאלה בראש. מה הם חושבים שהבעיה תסתדר מעצמה? שתיעלם פתאום?

ועד להחריף מצב שהוא אקוטי גם ככה, על ידי נקיטת צעדים הפוכים ממה שיעצו להם אנשי מקצוע (לא אני חלילה, אלא אנשי מקצוע בתחום הרלוונטי)

כשטענתם היא שהם יודעים מה הכי טוב להם ו/או שהם יודעים מה הם עושים

רק שאם זה באמת היה ככה, הם לא היו מגיעים למצב שיש להם בעיה זו או אחרת מלכתחילה

(ובשביל מה הלכתם ושילמתם הרבה כסף לאנשי מקצוע אם אתם עושים בדיוק ההיפך ממה שאמרו לכם שצריך לעשות?)

יש כאלה שיגידו שזו נטייה להרס עצמי

ואז פתאום אחרי כמה ימים

יוצא לנו לדבר שוב ואני שומעת מהם כמה הבעיה נעשתה עוד יותר גרועה

והם לא מבינים מה הם עשו לא בסדר (סוג של הכחשה?)

הם לא מבינים איך הכל נדפק להם שוב

והם מתלוננים כמה החיים שלהם דפוקים וכו'

והבעיה שלי עם זה, זה איך שהדברים האלה משפיעים עלי

מצד אחד, אני חושבת שזו תכונה חיובית להיות שם בשביל אנשים שהם חברים שלי

ומצד שני, אצל האנשים האלה זה כל הזמן לראות תאונה לפני שהיא עומדת להתרחש

ואז אתם עומדים מהצד ורואים את התאונה הזאת קורה לכם מול העיניים

אתם רואים את אותם עושים שוב טעות זו או אחרת

בניגוד גמור לכל עצה מקצועית שהם קיבלו

ולפעמים אף בניגוד גמור לכל היגיון של בן אדם נורמלי

בכל מקרה הבעיה שלי זה שאני לא מצליחה להתנתק רגשית מהדברים האלה

אני שומעת אותם מספרים לי דברים ואני מתעצבנת מזה

מתעצבנת מזה שאנשים שאני תופסת מהם חכמים ואינטיליגנטיים עושים דברים כל כך מטומטמים

לפעמים זה מרגיש לי כמו סוג של ניצול

אבל בעיקר מה שקורה זה שההתנהגות שלהם בסופו של דבר גם פוגעת בי בעקיפין