חיפוש עבודה הוא דבר מייגע

פעם זה לא היה כל כך נורא

אבל בשנים האחרונות, זה הפך להיות משהו אחר

לא נעים בכלל, בלשון המעטה

קודם כל יש המון חברות ש9 שעות עבודה זה רק המלצה

הדרישה ובכוונה אני כותבת דרישה כי גם מעגנים את זה בחוזה היא לעבוד כל יום עוד 2-3-4 שעות נוספות

יש חברות שהעבודה שם היא מ-9-18 או מ-10-19 וזה כמובן לא כולל שעות נוספות שגם אותן צריך לעשות

עבודה בשעות כאלה דיי תופסת את רוב שעות היום

או איך כתבה מישהי באחת מקבוצות חיפוש העבודה בהייטק דווקא של נשים:

"אני עובדת בשביל לחיות לא חיה בשביל לעבוד"

משרות שכתוב בהן:

"המשרה דורשת זמינות טלפונית גם בשעות הלילה ובכל ימות השנה"

"נדרשת יכולת הגעה לאתר החברה תוך שעה"

"משרה מלאה + שעות נוספות"

"נכונות לכוננויות 24/7"

"זמינות לשעות עבודה לא שגרתיות"

רק דוגמא קטנה מהדרישות שיש בחלק מהמשרות

ועוד לא דיברנו על אחד הנושאים היותר כואבים - הנסיעות

אני תמיד תוהה ביני לבין עצמי מה זה זמן נסיעה נורמלי או סביר למקום עבודה

בהתחשב בזה שרוב מקומות העבודה מתרכזים באיזור גוש דן והשרון

רואים הרבה מאוד אנשים מכל רחבי הארץ נוסעים לכיוון הזה

אבל כמה זמן זה זמן סביר לנסיעה לעבודה? שעה? שעתיים? שלוש שעות?

אלה דברים שיוצא לי ממש להתחבט בהם בתקופה האחרונה שאני מחפשת עבודה

כי השעות של הנסיעה מתווספות לשעות של העבודה ושל ה-לא להיות בבית

אולי אם לא הייתי לומדת היה לי פחות אכפת מהזמנים על הכביש

אבל היות והלימודים חוץ מלהגיע להרצאות, גם מחייבים השקעה בבית כל יום אחרי העבודה

העניין הזה של באיזו שעה אני מגיעה הבייתה כן משפיע

כי יש הבדל בין להגיע בסביבות 18:00 הבייתה ובין להגיע בסביבות 20:00 או מאוחר יותר (הכוונה באופן קבוע)

בגלל שהתחבורה הציבורית במדינה שלנו לא מי יודע מה טובה

היום כל אחד מחזיק רכב, כי להסתמך על התחבורה הציבורית פה זו בעיה

גם בתקופה שעבדתי, תמיד הייתי נוסעת לגוש דן עם שכן או שכנה

גם אם זה לא היה קרוב למקום העבודה שלי, אבל ברגע שהייתי בגוש דן היה יותר קל להסתדר תחבורתית