לפעמים אני מרגישה שיש לי הרבה מה להגיד
ואז אני חושבת... טוב זו סתם שגרה משעממת, מי רוצה לקרוא על זה

אני עובדת אוטוטו כבר 3 חודשים
חייבת להודות שלא מעניין לי במיוחד
ריבלין מאפשר לי ללמוד בזמן העבודה
הבעיה היא אריאל, שמתקשר אלי out of the blue ומתחיל לתת לי משימות שהוא לא בעניין של לעשות
הבוס שלי אגב הוא ריבלין שהוא גם הבוס של אריאל

בכלל גיליתי שלעבוד עם אריאל שהוא גם ידיד טוב שלי זה לא טוב
הוא יכול להיות ממש מעצבן בהתנהגות שלו
כל הדברים שריבלין אמר לי עליו מבחינת העבודה נכונים
הוא תקוע בראש עם דברים שהיו נכונים לפני 5-10 שנים ולא עם מה שהיום
והקטע המוזר שהוא לא מנסה ללמוד את הדברים החדשים
אבל יתווכח איתי שמה שהוא חושב שזה נכון באמת נכון (אפילו שזה לא)

החלק המצחיק הוא שכשעבדתי עם אריאל לפני 7-8 שנים באמת לרגע באיזו חברה
והוא עזב, מה שהכי העציב אותי שלא יצא לי לעבוד עם בן אדם מקצוען כמוהו
והיום, נכון שיש את הדברים שהוא מקצוען בהם
אבל הוא נשאר אי שם עם הטכנולוגיות ההן, ולא התקדם

ריבלין מתלונן הרבה על כל דבר אפשרי
גם על אריאל וגם עלי
הוא כל הזמן אומר כאילו שהוא עובד בחברה לבד
כבר למדתי לא להתייחס לזה ברצינות כי ריבלין חלק ניכר מהזמן לא נמצא במשרד

יש לי מבחן בסוף אוגוסט והתחלתי לחזור על החומר כבר עכשיו (ז"א מתחילת השבוע האחרון)
אני מקווה להגיע לישורת אחרונה שכל מה שנשאר לי זה לתרגל מבחנים
העבודה מאוד מתישה אותה, ולא משנה כמה ישנתי בלילה אחרי יום עבודה אני פשוט הולכת לישון לאיזה שעה, ורק אחר כך המשך היום מתחיל
כשאני חושבת על זה כשעבדתי ברגיל, אז הנסיעה באוטובוס הייתה השעה (בערך) שהייתי ישנה. כמה דקות אחרי שהייתי עולה לאוטובוס המוח שלי היה עושה shutdown ומעיר את עצמו 5 דקות לפני שאני צריכה לרדת בתחנה.
יכולות הריכוז שלי לא מי יודע מה גבוהות באמצע השבוע
אני יכולה לשבת על החומר הלימודים שעתיים שלוש גג, לא יותר מזה
סופ"ש זה הזמן ללמוד, ומאידך הנפש רוצה יום אחד לנוח ולא לעשות כלום

סך הכל אין הרבה יתרונות בלעבוד מהבית
לא עם משכורת נמוכה כמו שיש לי
קודם כל בגלל שהמשכורת כל כך נמוכה כל הזמן צריך להיות מחושבים בכל קניה שעושים, אפילו אם זה סתם דברים שוטפים שצריך (כמו אוכל למשל)
וגולת הכותבת כמובן זה חשבון החשמל
קיץ, וחם והמזגן דולק מהבוקר ועד הערב
לו הייתי עובדת בחוץ היו 12 שעות נטולות מזגן וזה מה לעשות משמעותי מאוד (אפילו שהמזגן שלי בבית חסכוני בחשמל)
נכון שיש יתרונות נחמדים, כמו זה שלא צריך לקום בבוקר מוקדם (6) ולא לנסוע בפקקים, או זה שאני יכולה לבשל לעצמי כל יום אוכל חם או לחמם ולא במיקרו (ממש לא אוהבת לחמם אוכל במיקרו).
אבל בערך פה זה נגמר...

אולי העניין עם החשמל יהיה יותר נסבל אחרי שאבא שלי אמר לאמא שלי שלאזרחים ותיקים (קרי מי שיצא לפנסיה מהמדינה) יש הנחה בחשבון החשמל.
בהתחלה חשבתי שמי שאמר לו ניסה לסבן אותו או משהו, אז עשיתי חיפוש קצר ומסתבר שכן, לאזרחים ותיקים מגיע 50% הנחה בחשבון החשמל. ו50% הנחה על חשבון החשמל זה משמעותי! (במיוחד עכשיו כשקיץ) רק שעד עכשיו חשבון החשמל היה על השם של אבא שלי והוא עוד לא יצא לפנסיה. ומפה לשם אמא שלי התקשרה לחח"י כדי שחשבון החשמל יהיה על השם שלה.

השבוע היה שנה מאז שהחתולה שלי מתה (הייתה בת 24)
חשבתי שלא נאמץ יותר חתולים סוף סוף אחרי שירדנו מ4 חתולות ל3.
אבל ב3 חודשים האחרונים זרקו פה 2 חתולים
זה משגע אותי שזורקים פה בעלי חיים, כלבים וחתולים כאחד.
בשנים האחרונות מאז שיש שבב על כלבים זורקים פחות כלבים. אבל עדיין זורקים לא מעט חתולים.
אני לא מבינה מה עובר בראש של אנשים שזורקים חתול  במושב או בקיבוץ, מה הם חושבים שישר מישהו יאמץ אותו? שהחתול (שעד עכשיו גדל בבית) יסדר במושב לבד? אלה הרי חתולים שלא יודעים לצוד ולא יודעים להסתדר לבד. הם הופכים להיות חתולי רחוב, בדיוק כמו בעיר. וברחוב החזק שולט והחלש... החלש לא...
חוץ מחתולה אחת שיש לנו כל 4 החתולים האחרים הם כאלה שזרקו פה במושב.

החתול הראשון שהגיע אלינו הוא חתול שחור לבן (או חתול פרה) שזרקו אותו פה ליד הבית של השכנים שלי, אחרי שבועיים או משהו כזה שהחתולים הערסים של השכונה תקפו אותו הוא הגיע מרוט מלוכלכך מסכן ומורעב לחצר שלנו. מה מורעב, רועד מרעב, אז ריחמתי עליו ונתתי לו לאכול. ומאז הוא כאן.
הוא כזה פחדן שהוא פוחד אפילו מהצל של עצמו.
ולאחרונה אימצנו גורה שזרקו פה. ממש פיצפונת (בת 3 חודשים בערך) גם היא הגיעה לפה מורעבת רזה נורא. אמא שלי אמרה שהשכנה שלנו נותנת לכל חתולי השכונה לאכול וגם לגורה. אבל לא נראה לי שזה מספיק וחוץ מזה איך גורה כזאת קטנה אמורה להתמודד עם חתולי השכונה הגדולים והמוערבים? בכל מקרה היא הגיעה לחצר שלנו ומאז היא פה.
שבועיים אחרי שהיא אכלה והתחזקה היא התחילה סוף סוף להתנהג כמו גורה, משחקת עם כל דבר שזז, מטפסת על עצים.
ברור שהחתולות האחרות לא בדיוק מתות עליה, גם החתול לא
היה איזה קטע בשבוע שעבר שהחתול בא ותקף את הגורה, ואמרתי לו "לא יפה!" בקול תקיף, ואחת החתולות האחרות שלי שמעה את זה והתחילה לרדוף אחרי החתול.
אמא שלי אמרה שהחתולה הזאת (קוראים לה קיצי) עושה מה שאני רוצה ושהיא מבינה מטון הדיבור שלי שהחתול עשה משהו לא בסדר ושאני כועסת עליו.
זה היה ממש משעשע לראות את זה.

וגם כאן