זה היה נראה כמו סתם עוד ארוחת שישי אם לא הברכות על המאכלים מסביב
משפחה מצומצמת, ההורים שלי, אחותי וגיסי, סבתא שלי, דודה אמ"ג והאנורקטית
אחי וגיסתי לא נוכחים הפעם
מה אני אגיד לכם, לא נהניתי
זאת אומרת האוכל היה טעים והכל
אבל לא הייתה לי תחושה של חג
אמא שלי רצתה בהתחלה שגיסי ינהל את הערב, גיסי לא ממש היה בעניין
מה גם שהיה נראה לי שהוא דיי מאוכזב כי אצלם לכל סימן שמברכים עליו יש מנה, ואצלינו פשוט אוכלים את זה as is
את כל החלק של הברכות והאוכל סיימנו תוך שעה וקצת
זה גם הרגיש מאוד מאולץ זה
כולם הלכו להתעלף מהאוכל ולנוח
בשלב מסויים אחי התקשר לברך בחג שמח ואז אבא שלי דיבר איתו המון זמן ואז אחותי
ואני בשלב הזה הלכתי לכמה דקות לבית שלי
כשחזרתי אחותי וגיסי כבר נסעו
ולא הרגשתי טעם להישאר עם ההורים שלי דודה אמ"ג וסבתא שלי שישבה לראות את התוכניות שמראים מול הTV
חס
וחלילה שאמ"ג תלך בשעה נורמלית הבייתה, היא תמיד נתקעת אצל ההורים שלי גם
אם האנורקטית עייפה ומתה לישון כבר (או נרדמה כמו במקרה שהיה היום)
זה מבאס לעשות ערב חג עם מעט אנשים
במיוחד כשאלה אותם אנשים שאנחנו רואים כל הזמן
אין שיחות מעניינות, אין דברים מעניינים לדבר עליהם
הכל הרגיש סתמי מדיי
באנו אכלנו והלכנו
במה זה שונה מכל ארוחה רנדומלית אחרת?
זה היה עוד תוספת לתחושת הבאסה שמלווה אותי בלי שום קשר לאחרונה
זה נחמד שיש חופש בערב חג (אבל רוב החברות גם ככה עשו גשר)
אבל מוזר שלא ריבלין ולא אריאל לא איחלו לי שנה טובה (עזבו את זה שלא קיבלתי שי לחג).
סתם ערב חג מעפן
מקווה ששלכם היה יותר טוב
שתהיה שנה טובה ומתוקה!
וגם כאן
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
