אז השבוע אני מקבלת מייל מריבלין בזו הלשון:
שלום n_lee,
אנחנו נמצאים בתקופה מאוד לחוצה מבחינת עבודה, לכן אני מבקש שתתחילי לעבוד חצי שעה מוקדם יותר מהשעה הרגילה ותסיימי חצי שעה מאוחר יותר מהשעה הרגילה.

אז מסתבר שעכשיו אני עובדת שעה יותר ולא משלמים לי על זה
כייף הא?

האמת שתמיד יש אווירה לא נעימה ברקע
זאת אומרת אני כל יום שומעת תלונות על דברים כאלה ואחרים
והשבוע גם ריבלין אמר לי שאם אני חושבת שאני לא יכולה להגדיל ראש אז אולי זה לא מתאים
הקטע בלהגדיל ראש, זה שמה שהוא חושב שלגיטימי ונכון לא באמת ברור לכל אחד אחר
עובדה שזה לא ברור לא לי וגם לא לאריאל
כל שני וחמישי צצים נהלים חדשים שלא היו שם קודם
אני כל הזמן שומעת תלונות או על דברים שאני עושה לא בסדר או על דברים שאריאל עושה לא בסדר
תלונות זה בעיקר מריבלין, לפעמים גם מאריאל
ואריאל סיפר לי שריבלין מאיים להיפרד ממנו כבר לא מעט זמן וזה לא קורה
אני יודעת את זה כי ריבלין גם מספר לי את זה, והוא אמר את זה לא פעם אחת
ההתנהגות של אריאל זה אני יודע X לא רוצה ללמוד שומדבר חדש, זה מה שיש

ביום שלישי בלילה אריאל הגיע עד אלי כדי להביא לי מכשיר טלפון חדש שיתחבר למרכזיה של העבודה
סוף סוף אחרי לא מעט זמן שאני עובדת שם, במקום הטלפון המעפן שהיה לי יש פה טלפון נורמלי
כשהוא התקשר אלי הוא אמר שתוך 15 דקות הוא מגיע, אז אמרתי לעצמי שאני לא אלך להתקלח או אעשה משהו כי מה זה 15 דקות, בפועל לקח לו 40 דקות להגיע.
כשהוא התקשר אלי הוא אמר שהוא בא רק ל5 דקות ובסוף היה פה שעה, שעה של חפירות על דברים שלא מעניינים אותי במקום זמן פרטי שלי (היו לי דברים לעשות, לאכול, להתארגן, להתקלח, לשבת על הלימודים).

חשבתי לעצמי שאם אני אתחיל לעבוד סוף סוף יהיה לי כסף כדי לקנות דברים לבית שיהיה יותר מסודר
אבל עם משכורת כל כך נמוכה כל הוצאה כזאת, בעייתית כי גם ככה המשכורת נמוכה
בחודש הראשון שהתחלתי לעבודה התקלקלה לי המכונת כביסה אז קניתי חדשה (כתבתי על זה)
התשלומים (ואני שנים לא פרסתי לתשלומים משהו) חנקו אותי ב3-4- חודשים הראשונים. יחד עם התשלומים לביטוח לאומי (כי מי שלא עובד צריך לשלם בעצמו וזה לא זול כל כך כשלא עובדים)
ובעצם כל הוצאה חנקה לי את המשכורת
ככה שאין מה לדבר על לקנות דברים לבית, כי לקנות דברים שהם ריהוט, זו הוצאה לא קטנה.
וגם אם פורסים לתשלומים, זה לא עסק אני לא אוהבת שתשלומים רודפים אחרי.
אפילו לקנות לעצמי דברים שאני צריכה כמו בגדים, שגם את זה אני תמיד קונה במבצעים (כי בלי שום קשר יקר והמחיר לא מצדיק את זה) זה יקר, כי יש כמה וכמה פריטים שהתבלו וצריך תחליף עבורם.

כמה דברים לא טובים שקרו לי מאז שהתחלתי לעבוד מהבית
עליתי במשקל, נכון לא הרבה, אבל גם המעט הזה מפריע , לא תיכננתי אותו, וזה נטו מחוסר תזוזה
גם הקטע שיושבים כל היום ולא זזים לשום מקום זה עושה משהו לא טוב לגוף
בגלל שאני לא יוצאת מהבית כמעט בכלל אני לא בכושר
בעוד שכשלא עבדתי הייתי יוצאת מהבית לפחות פעם בשבוע לסידורים (ולראיונות עבודה וללימודים וכו') עכשיו זה פשוט לא קורה
באופן כללי העבודה הזאת גורמת לכך שאין לי חשק לכלום, אני חושבת שכבר שנים לא עבדתי במקום שגרם לי לדבר כזה
פעם הייתי נפגשת עם חבר/ה להליכה, היום... למי יש כוח? זמן? חשק? זה פשוט לא קורה
גם הלימודים שלי נפגעים מזה, אחרי יום עבודה מאוד קשה לי למצוא את הכוח והיכולת לשבת ולהתרכז, בעצם אני יכולה רק לפחות 4-5 שעות אחרי שסיימתי לעבוד וישנתי לפחות שעה כי העבודה מתישה אותי ברמות שאני פשוט נרדמת.
אני אפילו בקושי כותבת בבלוג, בקושי מגיבה לבלוגרים שאני קוראת, האמת שאפילו לא יוצא לי לקרוא פוסטים ויש לי במייל משהו כמו 200 עדכונים על פוסטים חדשים שלא יצא לי לקרוא (בערך מספטמבר)

אמרתי השבוע לאמא שלי שהעבודה הזאת זה כמו להיות בצינוק בכלא
רק שהבית שלי הפך להיות הצינוק בכלא
צינוק בכלא כי אני בבידוד תמידי
אני לא רואה אף אחד, לא נפגשת עם אף אחד
והעבודה הזאת מתישה אותי מכל הבחינות, פיזית, נפשית, חברתית
והמשכורת... אם לפחות היא הייתה גבוהה ולא משכורת רעב, לפחות זה היה סוג של פיצוי
על היחס, התלונות, הצעקות וכו'
אבל היא לא.

גם אף פעם לא יצא לי לעזוב מקום עבודה בנסיבות כאלה
אני צריכה לכתוב מכתב פיטורים ואין לי מושג איפה להתחיל בכלל, מה לכתוב? מה לא לכתוב?
אני גם לא רוצה לצאת איתם לא בסדר, לא רוצה להתנהג אליהם מגעיל (מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברייך)
הם הרי לא יודעים מה אני חושבת ומה עובר לי בראש
וגם אנחנו חיים במדינה קטנה וכולם מכירים את כולם, תמיד צריך לצאת בסדר.
ואני הרי לא אמורה פשוט לשלוח לריבלין את המכתב הזה, אני אמורה להתקשר אליו, לדבר איתו, ומה בכלל אני אמורה להגיד?

הסיטואציה של עבודה מהבית וזה שאני גרה במושב גורמת לכך שאני לא יכולה לחפש עבודה תוך כדי שאני עובדת. לכן הלוואה היא MUST
אחד מהדברים שאני רוצה לעשות זה רישיון נהיגה, זה לא שאני אוכל לקנות רכב, אבל זה יפתח לי עוד הזדמנויות במקומות שהיום להגיע אליהם עם תחבורה ציבורית זה פשוט לא ריאלי.
גם פה יש קטע, איזה רישיון להוציא,  אוטומט או ידני
והאמת שרוב מי ששאלתי אותו אמר לי להוציא על אוטומט בטענה שיש היום יותר רכבים כאלה על הכביש וגם שקל יותר ללמוד על אוטומט מאשר על ידני.

כל העניין הזה מתיש אותי
כשחזרתי לעבודה אחרי השבוע שהייתי חולה
חשבתי לעצמי שאולי ההחלטה הזאת שלי תשנה אצלי משהו
אבל עכשיו למרות שיש לי deadline שקבעתי לעצמי
כל יום הוא סוג של סיוט חדש, כל יום יש משהו
היחס שלהם אלי, כמו שכתבה לי פרי העץ בתגובה לפוסט הקודם שהם מרגישים שאני שייכת להם זה כל כך נכון
זה תמיד מרגיש לי שהם עשו לי טובה ולקחו אותי לעבוד אצלם כי הם רצו להיפטר מהעובד הקודם
ושהם "קנו" אותי בכך שהם עשו לי את ה"טובה" הזאת ו"הצילו" אותי ממובטלות.
וגם עניין אחר שהזכירה פועה, העניין של עבודה מהבית והיעדר הגבולות בין זמן עבודה לזמן פרטי
זה לא אמור להיות ככה
עבודה לא אמורה להיות ככה
זה לא אמור להרגיש ככה

וגם כאן