אני כותבת את הפוסט הזה בכל פעם בחלקים

בכל פעם משהו וכל הזמן הזה עובר

עברו רק 3 שבועות מאז שהפסקתי לעבוד בצינוק

זה מרגיש כאילו הרבה יותר

כאילו הגוף עבר טראומה

אני ישנה המון

בשבוע האחרון זה סוף סוף הפך להיות סביר 6-7 שעות שינה

אבל לפני כן, ישנתי יותר הרבה יותר

בשבוע הראשון היו לי כמה משימות אקדמיות לעשות

שבקושי הצלחתי כי העייפות שהייתה לי הכריעה אותי בכל פעם מחדש

לא להאמין שבן אדם יכול לישון כל כך הרבה

בין 12 ל16 שעות ביום, לא ברצף כמובן

זה הלך והצטמצם ככל שעברו הימים

אבל ההרגשה בכללי, של עייפות שמכריעה ופשוט מכבה את הגוף

הרגשה פיזית כאילו אתם חולים, כי כל הגוף כואב לכם מהעייפות הזאת

זה לקום אחרי 7-8 שעות שינה ולהרגיש עדיין עייפים וחלשים ולהיות בחוסר תפקווד משווע

או במילים אחרות מה שמקום עבודה גרוע עושה לבן אדם

מה שהכי מפריע לי זה הקטע שאמא שלי ביקשה (אמרה) לא להגיד לאבא שלי שהתפטרתי

ואז אני בעצם לא יכולה להגיד לאף אחד שהתפטרתי

ואמא שלי גם ממציאה שקרים שאחר כך אני עוד צריכה להמשיך איתם

וזה בעיקר מעצבן

אבא שלי נכנס להיסטריה של ממש אם יש מישהו מהמשפחה שלא עובד

וזה לא משנה אם זה בן אדם שעזב את עבודתו או שהוא לא עובד בגלל מחלה

אמא שלי היא זו שבעיקר סובלת מזה אבל לא רק

גיסי למשל לא עובד כבר 4-5 חודשים וזה מטריף אותו

מה כן הספקתי לעשות בזמן הזה

הלכתי עם אמא שלי לראות את הסרט רפסודיה בוהמית

סרט מעולה! שאני ממליצה לכולם ללכת לראות אותו

הסרט הזה עשוי ממש ממש טוב, ושנית הוא נותן הצצה ללהקת קווין

(ושבוע אחר כך תרצו רק לשמוע שירים שלהם)

הוא אפילו דיי סרט שמתאים לכל המשפחה (טוב ברור שלא לילדים בכל גיל)

אבל אין שם את הדברים הפרועים שעשה פרדי מרקורי וגם במקומות שיש רמיזה ילדים לא ישימו לב לזה. מה גם שבתכנים שילדים נחשפים אליהם היום יש הרבה יותר אלימות, סקס סמים ומה לא

הדבר היחיד שהפריע לי היה האולם קולנוע

הלכנו לראות את הסרט בבית קולנוע קרוב

והסאונד שם היה על הפנים, זאת אומרת רק הרמקולים שיש בקדמת המסך פעלו - לא היה סראונד כמו שצריך

ובסרט שיש בו מוזיקה כן רוצים לשמוע את המוזיקה כמו שצריך לשמוע מוזיקה בבית קולנוע

בלי זה זה מאבד מהאפקט שלו

וזה מה שבעיקר איכזב אותי

הייתי רוצה לראות את הסרט הזה שוב

רק כדי לשמוע אותו באיכות באמת כמו שצריך

בעניין הרישיון הכל מתקדם מאוד לאט

קודם כל הייתי צריכה להוציא טופס ירוק ומסתבר שהמקום היחיד בסביבה שבו ניתן להוציא הוא מקום שאיך לא, אין לשם תחבורה ציבורית נורמלית ואני צריכה לסנג'ר את מי מההורים שלי שייקח אותי לשם

ולקח לי שבועיים וחצי עד שהצלחתי לגרום לאמא שלי למצוא זמן לקחת אותי לשם.

רק כדי לסבר את האוזן אמא שלי בפנסיה, היא אמנם עובדת 3 ימים בשבוע אבל ביתר לא, וביום היחיד שידעתי שלאבא שלי יש זמן כשביקשתי ממנו לקחת אותי לשם הוא אמר לי "שלא ישרוף לי את כל היום עם הדבר הזה" אז אמרתי שיעזוב את זה, אני לא רוצה להרגיש שהבן אדם עושה לי טובה ועוד לשמוע את כל הקיטורים שלו בדרך לשם ובחזרה. ובכלל לנסוע ברכב שלו זה כמו לנסוע בתוך מאפרה (כי הוא מעשן באוטו וכל הכסאות והריפוד ספוגים בריח דוחה של סיגריות)

כל עניין הטופס הירוק הזה כולל בדיקת עיניים לקח פחות מ5 דקות

עכשיו צריך למצוא זמן כדי להגיע לרופא שלי שיחתום על הטופס הזה

עוד משימה

לפני המון שנים אחרי שפוטרתי מהתאגיד

במפגש עם חברים הכרתי מישהו שסיפרתי לו את הסיפור שלי משם

הוא עזר לי בזמנו לחפש עבודה, ערך לי את הקורות חיים

לימד אותי איך לעשות ראיונות עבודה ומה להגיד

אבל אני לא אשכח שהוא אמר לי שאחרי עבודה כזאת אני צריכה חודש שלם להיות בבית

להתנקות מהמקום הזה, לישון, לנוח ורק אחרי חודש להתחיל עם חיפוש עבודה

כשאני באה ממקום נקי, בלי העיפויות שסחבתי משם

בלי מועקות ונספחים

זה בעצם מה שקורה עכשיו

לא תיכננתי את זה ככה, חשבתי לעצמי שתוך שבוע-שבועיים הכל יחזור להיות רגיל

אבל זה לא קרה כמו שתיכננתי

יותר מ10 שנים שלא הייתי בסיטואציה שבה הייתי זקוקה להזמן הזה

אף מקום לא עשה לי את מה שהעבודה בצינוק עשתה לי

גם לא התאגיד (אפילו לא מתקרב, גם אי אפשר להשוות כי זו לא הייתה סיטואציה דומה)

אני מחכה בקוצר רוח ל10 לחודש

לקבל את המשכורת האחרונה

ובתקווה לא לשמוע יותר מהאנשים האלה בחיים שלי

וגם כאן