עבר חודש מאז שעזבתי את העבודה בצינוק
מרגיש לי כאילו עבר הרבה יותר זמן
אולי בגלל שחלק ניכר מהזמן עבר לי בשינה
פייר, לא חשבתי שאצטרך כל כך הרבה זמן
אבל בכל פעם מחדש הגוף שלי שם לי pause
אני עייפה ברמות שלא הייתי שנים
וזה לא משנה באיזו שעה אני הולכת לישון
השבועיים הראשונים היו לי הכי קשים
אחר כך זה נעשה כבר יותר טוב, יחסית
אבל באופן כללי זה היה שינה וחוסר תפקוד משווע
בשבוע שעבר ריבלין התקשר אלי כדי לברר את פרטי חשבון הבנק שלי כדי להעביר לי את המשכורת
ואכן השבוע קיבלתי ממנו תלוש משכורת על הימים שעבדתי בהם בתחילת ינואר
אבל הוא שוב העביר לי את הסכום לבנק לא בתור משכורת אלא כהעברה בנקאית
מעצבן!
לפחות המעגל הזה נסגר
מקווה שלא אצטרך להיות בקשר איתם יותר לעולם
הרבה מאוד דברים מתעכבים
העניין של הרישיון
לא בגלל דברים שתלויים בי בכלל
אולי כל עכבה היא לטובה?
אני עדיין לא מרגישה כמו עצמי
ייתכן שהעבודה בצינוק השפיעה עלי כל כך לרעה?
עוד מעט מתחיל סימסטר חדש בלימודים
אין לי כוח אליו
עם הלשון בחוץ סיימתי את הסימסטר הקודם
היו 2 גורמים שגרמו לסימסטר הזה להיות גרוע
העבודה וההשפעות של זה עלי
וזה שחצי סימסטר למדתי עם מרצה גרועה ברמות
שבאחד השיעורים היא לימדה חומר שלמדתי בקורס אחר - אבל לא נכון
זה היה היום בו החלטתי לעבור למרצה אחר
אבל זה היה לרוץ סביב הזנב של עצמי כל הזמן
זה היה גרוע ביותר וחבל לי שלא שמתי לב לזה מוקדם יותר
עכשיו אני צריכה ללמוד את כל החומר מאפס
לקחתי 2 קורסים בסימסטר הבא
ויש לי גם את הקורס מהסימסטר הזה
ואני תוהה אם להשאיר את זה במתכונת 2 קורסים או לדחות אחד מהם (או להחליף למשהו קצת יותר ידידותי)
מצד
אחד לא רוצה לדחות, מצד שני לעשות 3 קורסים (כולם מתמטיים) יחד (טוב בזה
שעשיתי בסימסטר חורף לפחות אני לא צריכה להגיש עבודות), זה לא בהכרח מתכון
מוצלח
אני צריכה בקרוב להתחיל לחפש עבודה
הלחץ מגיע בעיקר מהכיוון של אמא שלי שלא מבינה למה צריך זמן כדי לנוח מהמקום הקודם
היא טוענת ש"הכל בראש" שזה לכשעצמו משפט מעצבן שמראה על חוסר חשיבה מוחלט ובריחה מלקחת אחריות על מצב כזה או אחר שקורה בחיים.
בעצם אף אחד אחר מהסביבה הקרובה לא יודע שאני לא עובדת
חוץ ממנה מי שקורא פה ו2 חברים טובים שלי
אני מתבאסת לרשום שעבדתי בצינוק, אבל אין לי ברירה אלא לציין את המקום הזה
כי אחרי תקופה ארוכה שלא עבדתי, כדאי שיהיה רשום משהו - במיוחד בהתחשב בכך שכן היה
אבל זה עדיין מבאס לרשום את זה
בכלל לחפש בימינו עבודה זה לא כייף
התחרות גבוהה היצע המשרות נמוך יחסית
ובאופן כללי זה עניין דיי מתיש ולא נחמד בעליל
אתמול בלילה חשבתי על העניין הזה, מה שאמא שלי ביקשה ממני
ספק ביקשה ספק דרשה
העניין של לא להגיד לאבא שלי שהתפטרתי מהצינוק
לא להגיד לו זה דבר אחד, הוא לא נמצא הרבה בבית ובאמת לא שם לב
אבל זה דורש ממני להסתיר את זה גם מאנשים אחרים
לאחותי, לאחי ולגיסתי (גיסי לא ממש מראה התעניינות בחיים של אחרים)
ובעצם אתמול נפל לי האסימון כמה מה שהיא אמרה לי הוא לא בסדר כי אני בעצם
צריכה להסתיר את זה מכל כך הרבה אנשים (ואם שואלים אותי איך בעבודה מה אני
אמורה לעשות? לשקר?)
אולי
אמא שלי היא בן אדם שהיה מוכן לסלוח לאחותה (אמ"ג) על כל השנים של ההסתרות
וזה שהיא סחטה כספים מאבא שלה (סבא שלי ז"ל) ואם אמא שלי הייתה מבקשת ממנו
משהו בדיוק אין כסף וכו'.
אבל רוב האנשים לא סולחים על התנהגות כזאת.
ואני הגעתי למסקנה שאני לא מוכנה להקריב את המערכות יחסים שיש לי עם אחותי, אחי וגיסתי רק בשביל הנוחות של אמא שלי
וגם אבא שלי יידע בסופו של דבר
כי
עד עכשיו לא חיפשתי עבודה הייתי בבית, אבל אני בשלב לקראת התחלת חיפושים,
אז מה הוא לא יידע? אני צריכה להמציא שקרים כדי שיהיה לאמא שלי נוח שהוא לא
יידע?
באופן כללי אני חושבת שמה שאמא שלי ביקשה ממני לעשות - להסתיר את העניין
הזה מאבא שלי ולכולם בהתאמה זה מחשבה אגואיסטית (במילים אחרות היא פשוט
אמרה לי לשקר לכולם)
כשבאתי ודיברתי איתה על זה היא אמרה לי מה פתאום לא אמרתי לך דבר כזה
ואת בסופו של דבר מחליטה מה לעשות
שזה נכון, אבל במצב בו הייתי לפני חודש וקצת הראש שלי לא עבד כמו שבדרך כלל
לא הייתי עצמי, הייתי במצוקה, אחרי חודשים של מועקה בצינוק
לא חשבתי בהיגיון והאמת שעכשיו בדיעבד אני מבינה כמה לא נכון זה היה להסכים עם זה
הנימוקים שלה, הסיבות ההתמודדויות עם הפחדים של אבא שלי
זה פשוט נראה הגיוני באותו רגע
אבל בעצם זה היה ממש ממש לא נכון ואני לא מבינה איך הסכמתי לזה
(מה לכל הרוחות עבר לי בראש?)
מפריע לי שהיא ניצלה נקודת חולשה שלי שהיא ידעה שהיא קיימת כדי להגיד לי לעשות דבר כזה
ואחר כך עוד להתנער מזה שהיא אמרה לי את הדברים שהיא אמרה בטענה שאני זו שמחליטה בסוף
אמא שלי טוענת שאבא שלי מתנהג כך בגלל שהוא בן לניצולי שואה
אני לא חושבת ככה, עובדה שהיא לא יצאה ככה
עובדה שאחותו (דודה שלי) גם לא כזאת
לכל בן אדם יש את השריטות שלו, וזו השריטה של אבא שלי
כשאחי היה בחופשת לידה עם גיסתי (כולה שבועיים) הוא היה בהיסטריה
אם מישהו מוציא ימי מחלה הוא בהיסטריה ואומר לו שיפטרו אותו אם לא יחזור לעבוד
גיסי לא עבד כמה חודשים והוא היה בחרדות על
ועכשיו הוא גם בהיסטריה לגבי אחותי כי היא עצמאית ומה היא תעשה אחרי שהיא תלד
אבל שוב זה חרדות שלו, בעיות שלו
למה אני צריכה להסתיר דברים מאנשים בגלל שלאמא שלי לא נוח להתמודד עם ההתנהגויות והפחדים של אבא שלי בקשר לזה?
שתתמודד
זו לא בעיה שלי אם יש לה בעיות עם ההתנהגות של אבא שלי
שתשלח אותו לפסיכולוג או שתתעלם מהחפירות שלו בנושא
אני עכשיו צריכה להתמודד עם הסיטואציה שאליה היא הכניסה אותי
שבעצם כולם חשבו שאני עדיין עובדת כשאני בעצם כבר חודש לא
וגם כאן
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
