הזמן הכי ארוך
כשסיימתי לעבוד בצינור אי שם בינואר
לא חשבתי לעצמי שהעניינים יתגלגלו כפי שהם התגלגלו
קודם כל מהפן האישי, הריגשי הנפשי שלי
חשבתי לעצמי שאני אנוח חודש בבית
ובום
נתחיל לחפש עבודה בשיא הכוח
צחוק הגורל
כי גם אחרי חודש לא הייתי במצב של מסוגלות לזה
מכירים את זה שאתם נמצאים במקום, יודעים שרע לכם, אפילו רע מאוד, אבל לא יודעים מה תהיה ההשפעה של זה עליכם?
זה היה בדיוק זה
אני לא חושבת שאף מעסיק צריך להתנהג למי מהעובדים שלו כפי שהתנהגו אלי בצינוק
אבל החלק שהיה יותר פוגע, זה שהייתה לי היכרות עם ריבלין ואריאל מלפני כן
הם קראו לעצמם חברים שלי
והאמת שאני מאמינה שהם עדיין מגדירים את עצמם ככה
הם לא מבינים מה הם עשו לא בסדר
כשזה מגיע ממקום כזה, של אנשים שמכירים אתכם
אנשים שאתם חושבים שהם חברים/ידידים שלכם
זה יותר פוגע הרבה יותר פוגע
במיוחד היחס מאריאל
זה היה משפיל
זה היה מקטין
זה היה מאוד מאוד מאוד פוגע
זו הייתה גם עבודה שלא קידמה אותי כלכלית
למעשה כשסיימתי לעבוד שם הייתי במצב כלכלי יותר גרוע ממה שהיה שהתחלתי
ולהזכירכם התחלתי לעבוד שם אחרי שנתיים וחצי שלא עבדתי
התכלבתי לאורך כל התקופה שעבדתי שם
לעבוד לקבל משכורת, אבל לא לחיות, לא באמת
לא מזמן כשהייתה לי יום הולדת
הבן אדם הראשון שקיבלתי ממנו הודעת מזל טוב הייתה מאריאל
הוא אף פעם לא היה אומר לי מזל טוב ליום הולדת (ואנחנו מכירים כעשור)
טוב חוץ מכאשר עבדתי אצלם
וגם פה זו הייתה הודעת מזל טוב לקונית דרך הוואטסאפ
גם מריבלין קיבלתי הודעת מזל טוב דרך הפייסבוק
כבר עבדתי בלא מעט מקומות בחיים
היו לי בוסים קשים עם דרישות בשמיים
היו מקומות שעבדתי שעות על גבי שעות ולא היו לי חיים
אף פעם לא היה לי מצב כזה שבו עזבתי מקום עבודה
והרגשתי כאילו אני אחרי תאונה, אישית, ריגשית נפשית
הרגשתי ממש שבר כלי
אחרי שעברו קצת יותר מחודשיים וחזרתי לעצמי
התחלתי לחפש עבודה ואז קרה הבלאגן עם אחותי
האשפוז בבי"ח, הדיבורים שמשהו לא בסדר עם התינוק
הכנסה עצומה לסטרס של כל המעורבים בדבר
שבוע שחרור מהבית חולים ואז הלידה
קיסרי חירום
אישפוז ממושך בבית חולים
הילד שנולד פג (שבוע 36) במשקל 4 קילו (משעשע עד היום)
הבדיקות הרציניות שאחותי עשתה עוד כשהייתה בהריון הגיעו כבר אחרי שהיא ילדה
הכל היה תקין
התינוקי בסדר גמור
במעקב עד ספטמבר
מתפתח בהתאם לגילו (ולא כמו פג), ומתוקי כזה
כזה חייכן כייפי ומתפנק
ואז הגיעו החגים, זאת אומרת פסח
ואחריו יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות
וכל עניין הגיוסים נכנס לסוג של הקפאה בזמן הזה
מודה שלקחתי לעצמי את הזמן
כי לחפש עבודה כשבקושי יש גיוסים זה כמו לטחון מים
זה נחמד שיש ראיונות טלפוניים, אבל אלה שהיו לא הובילו לשומדבר
הבטחתי לעצמי שאחרי היום הולדת שלי אני אכנס בזה בכוח
וככה באמת זה היה
הזמן הכי קצר
זה הזמן הכי קצר שלקח לי לחפש עבודה
זאת אומרת מהרגע שנכנסתי לזה ברצינות
והלכתי לכמה וכמה ראיונות בשבוע
עד לשלב שבו אמרו לי ברוכה הבאה לצוות
עברו בערך שבועיים
עברו עוד כמעט שבועיים עד שחתמתי את החוזה
והתחלת עבודה
5 ראיונות עבודה + מבחנים טכניים - לאותו מקום
סוף סוף תפקיד כמו שרציתי
סוף סוף לא חברה קטנה
סוף סוף מקום שאפשר ללמוד בו ולהתפתח בו מבחינה מקצועית
מקום שבו לא צריך להתחנן לתנאים נורמליים
כי זה לגיטימי לגמרי פשוט לקבל אותם
מקום שמטפח את העובדים שלו
מאפשר להם ללמוד ולהתמקצע
סוף סוף אפשר לנשום לרווחה....
וגם כאן....
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
