משעשע אותי לראות עבודות שכבר שובצתי להן שבועיים שלושה לפני שחתמתי על החוזה.
העבודה פה בעקרון מעניינת ואינטנסיבית, אממה, אף אחד לא באמת מעביר לי חפיפה פה.
זה קטע שלא הבנתי, כי יש מישהו שאמור לעשות לי חפיפה אבל בפועל שומדבר לא קורה.
אני
משוטטת בין המערכות, שואלת שאלות. אבל זה לא משהו שאני מכירה הסביבת עבודה
פה מורכבת ויש המון דברים שאין לי משג לגביהם ואפילו את הקו הבסיסי לא
נותנים לי ככה שהכל אני לומדת לבד.
לפעמים זה נחמד, לפעמים מתסכל, זה בעיקר לוקח המון זמן.
בכלל הבחור שמעביר לי חפיפה מגיע מאוחר לעבודה, שעתיים-שלוש אחרי השעה שאני מגיעה.
הוא
אוהב לקחת את הבוקר שלו באיזי. והוא גם גר קרוב יחסית למקום העבודה (15
דקות בקורקינט חשמלי) כך שלא אכפת לו לסיים את היום מאוחר יותר.
בפועל התפקיד שלו שונה לגמרי משלי, הוא לא מתעסק עם המערכות שאני אמורה להתעסק איתן.
הבחור
שעשה את התפקיד שלי לפני כן עבר לתפקיד אחר לפני יותר מחצי שנה. ומאז
החופף היה עסוק בכיבוי שריפות. הוא לא מתמחה במערכות האלה.
זה גם מסביר למה הוא לא עושה לי חפיפה הוא פשוט לא באמת יודע את התפקיד שלי.
אני מנסה לתאם עם מי שהיה לפני בתפקיד אבל הוא עסוק... בעצם כולם עסוקים. ככה שאני מרגישה בקטע הזה דיי לבד.
אני גם לא ממש יכולה לשאול אותו שאלות על המערכות שאני כן מכירה כי הוא פשוט לא מכיר אותן.
מעבר לזה לא נראה לי הגיוני עבורי לפחות להגיע לעבודה כל כך מאוחר.
החודש הראשון הוא חודש הסתגלות מבחינתי לפחות.
להתרגל לקום מוקדם בבוקר, נסיעות עבודה וכו. חוזרת הבייתה ומגלה שנשאר לי מעט זמן לעצמי (בערך 4 שעות) לפני שאלך לישון.
וחושבת
על זה שאולי כדאי לסגל לעצמי ללכת לישון מוקדם (סביבות 10) ולקום מוקדם
בבוקר כדי להספיק ללמוד. כי אחרי יום עבודה גם בקושי יש זמן וגם הראש לא
בנוי לזה.
עוד משהו שאצטרך לעבוד עליו.
(בינתיים זה מאתגר ללכת לישון לפני 12 בלילה...)
בגלל שהתחלתי לעבוד בעצם כל המבחנים של הסימסטר הנוכחי נדחו.
לא אידיאלי אבל אין ממש ברירה.
חשוב לי ללמוד את המערכות פה ולהיכנס ללופ של עבודה לפני שאני אכנס למבחנים.
החלק הכי טריקי זה בעצם האוכל
לכולם יש 10ביס (גם לי יש) ולכן כולם קונים אוכל בחוץ.
אף אחד לא מביא אוכל מהבית.
גם למי יש זמן לחזור הבייתה ולהתחיל לבשל אחרי יום עבודה?
רוב האנשים לא גרים במרחק קצר מהעבודה כך שיש להם 30-60 דקות נסיעה הבייתה.
איך שלא תהפכו את זה, זה לא משאיר יותר מדיי זמן בערב לעשות משהו.
לי יש בעיה קטנה עם הקטע של לאכול בחוץ
קודם כל אני אלרגית לגלוטן וזה בכלל הופך את העניין למסובך
שנית, אחרי שבועיים שחלק מהזמן אכלתי מנות כאלה ואחרות מבחוץ, הגעתי למסקנה שהגוף שלי לא בדיוק מת על זה.
המסעדות שיש בסביבה הקרובה מוכרות ג'אנק פוד טהור, לא כוס התה שלי בכלל.
אז החלטתי לעבור לסלט, מסתבר שבסופר שיש בקרבת מקום עושים סלטים טריים בהרכבה, וזה אכן סוגר לי את הפינה של ארוחת הצהריים.
וארוחה חמה אני כבר אוכלת בבית.
אם נגיד נתארגן כמה אנשים להזמין אוכל יחד כמובן שלא אגיד לא
אבל זה בטח לא יהיה כל יום, פעם עד פעמים בשבוע זה עוד נסבל.
בשבת אני מבשלת לי אוכל שיהיה לי לשלושת הימים הראשונים של השבוע
אחר כך אני כבר מכינה לי דברים מהירים כאלה, שלא מצריכים יותר מדיי זמן בהכנה.
הנסיעות לשם דווקא לא קשות כמו שחשבתי שיהיה
בבוקר לרוב אני נוסעת עם חבר טוב שלי שעובד בסביבה
או שאחד מההורים שלי לוקח אותי לתחנת האוטובוס הקרובה ואני לוקחת אוטובוס
החלק המצחיק, הנסיעה באוטובוס לוקחת פחות זמן מאשר הנסיעה ברכב
הדרך חזור תלויה בעומס התנועה על הכבישים
השעות הכי עמוסות הן בין 17:00 ל18:00 אז יכול לקחת לי גם שעה נסיעה
אם אני יוצאת אחרי 18:00 חצי שעה בול
אמרו לי שייתכן שזה בגלל שעכשיו זה חופש גדול וברגיל יותר עמוס
מניחה שאגלה את זה בספטמבר...
החסרון הכי גדול בנסיעה באוטובוס, אם זה בבוקר זה שלפעמים אין מקום לשבת
וזה לגמרי מבאס להעביר את הנסיעה הזאת בעמידה (אבל ברכבת בשעות הבוקר לעמוד זו ברירת מחדל, כי אין אופציה אחרת).
כשאני חוזרת תמיד יש מקום כי אני עולה באחת התחנות הראשונות
המון אנשים נוסעים באוטובוס, לא רק חבר'ה צעירים גם אנשים מבוגרים (40+)
ואפילו אנשים בלבוש מחוייט נוסעים באוטובוס
לנסוע ברכבת זה מאוד לא פרקטי
זה חצי שעה נסיעה לרכבת ואז עוד 20-30 דקות נסיעה ברכבת במצב סרדין.
מה שהופך את הנסיעה לדבר לא נעים בכלל (בשעות הבוקר לפחות).
והרכבות תמיד מאחרות ב5-10 דקות, לפעמים גם יותר.
לנסוע באוטובוס זה יותר קרוב ויותר נגיש (ולוקח פחות זמן!)
וגם כאן
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
