זה אכן יכול לזכות בדבר הכי מעצבן שחוויתי השבוע

בלי הודעה מראש, מתנחלים חסמו את כביש מס' בשעות העומס ואין כניסה לת"א, לא מהכביש הזה בכל אופן.

ואני אני הייתי בדרך לת"א עם אמא שלי ואחותי. אמא שלי שכל כך לחוצה, כבר 3 ימים יש לה כאב ראש, כי היא צריכה לצאת מהמושב לעיר הגדולה ת"א. וכל הדרך היא אמרה שבטוח ייקרה משהו, אז היה הפקק הזה בדרך, ולמזלנו המשטרה כבר הייתה שם וכיוונה את כולם לכיוון אחר, אנחנו הגענו לת"א דרך פ"ת בכלל, גם בדרך חזרה נסענו באותה דרך היו פקקים בדרך השלום.

אז עשינו מפגש בנות, אחותי (14) אמא שלי (49) ואני (אוטוטו 24) והלכנו לראות יחד את ההצגה (בעצם זה מחזמר) שלמה המלך ושלמי הסנדלר.

הצגה סוף, הדרך! מושקעת עד הסוף, היו שם גם שחקנים מוכרים, אבי קושניר (בתפקיד ראשי), גלית גיאת, אורי בנאי, וכן הייתה להקת שאקאטק (אם אני לא טועה). המשחק היה מעולה, גם השירים והלחנים שמותאמים לזמן של היום.

מעניין היה לראות את קושניר בתפקיד של אופי שהוא לא קומי (למרות שהיו חלקים מצחיקים בהצגה).

חוץ מזה שהתגעגעתי לתרבות, שבב"ש היא מעטה במיוחד

ואם יש לי הנחה להצגות דרך העבודה, אז למה לא לנצל את זה?

זוכרים שפעם סיפרתי לכם שלהורים שלי יש חברה שהתחתנה עם תאילנדי.

אמא שלי עדיין מתלוננת על זה שהיא כל הזמן באה לספר להם על הצרות שלה

באמת שזה יכול להיות מעצבן לשמוע בן אדם שרק צרות יש לו בחיים

הם כנראה יתגרשו בשנה הקרובה, כי הוא רוצה לחזור לתאילנד, והיא רוצה להתקדם, היא לא רוצה לחזור לתאילנד, לא כרגע.

אמא שלי טוענת שהכל מגיע מהילדות שלה, ואני חושבת שאל לבן אדם להיות תקוע בעבר. מי שכל הזמן מחטט בעברו התוצאה שזה ישפיע על חייו בכל יום נתון.

הרי אני לא באה ומתלוננת כל הזמן על התקופה בה הייתי ילדה וההורים שלי השקיעו את הנשמה באחי.

למי זה מפריע היום? ואם זה היה מפריע לי מצבי היה צריך להיות בכי רע.

לפעמים פער תרבויות הוא בלתי ניתן לגישור.

היא, עדיין חושבת כמו ילדה בת 16, שהאהבה תנצח

אני מבינה שהיא אוהבת אותו, אבל אהבה בלבד היא אינה סיבה מספקת להתחתן עם מישהו שמגיע מתרבות אחרת ושונה לגמרי, אלפי מונים מהתרבות שלנו. אדם שמגיע מאחת ממדינות העולם השלישי, שבבית שלהם אין מים זורמים והמקלחת שם זה עם מים קרים עם סיר ששופכים לתוך אמבט. בן אדם שגדל כל חייו בכפר נידח בתאילנד, שכל האנשים שם עושים בדיוק את אותו הדבר, והדבר הכי גדול שקרה לו היה שהגיע לישראל לעבוד (כי פה מסתבר הכסף שווה יותר מהכסף בתאילנד 1 ש"ח שווה 10 בהט בערך).

הוא לא רוצה ללמוד עברית, לא לדבר יותר ממה שהוא כבר יודע, בטח לא ללמוד לקרוא ולכתוב. הוא רוצה לחזור הבייתה (והאמת שאני מבינה אותו). אבל הוא לא לבד.

ואני חושבת שזה לא קשור רק לאנשים מתאילנד, אלא לכל מי שמתכוון להתחתן עם מישהו שהתרבות שלו שונה מאוד מהתרבות שיש בארץ. צריך להתחשב בכל זה.

האם האהבה תנצח פה?

לא נראה לי, זה מהסוג של הנישואים שאנשים תוהים, למה לכל הרוחות היא עשתה את זה (היא לבד בעולם ואין לה משפחה בכלל, הם מתעלמים ממנה, ובכלל אי אפשר לקרוא להם משפחה עם היחס שהם נותנים לה). הפער תרבויות גדול מדיי, היא סובלת יותר מדיי (לפי מה ששמעתי מאמא שלי לפחות).

היא שאלה את אמא שלי באחת השיחות למה היא לא התגרשה מאבא שלי. האמת שהם מסתדרים, אבל הם כבר לא אוהבים אחד את השניה, לא כמו פעם. הם חיים יחד בנוחות יחסית, כל אחד את החיים שלו אבל תחת קורת גג אחת. אמא שלי מנהלת את הבית, ככה היה מאז ומעולם ואבא שלי, אבא שלי עובד, ולא עושה שום דבר מיוחד בחיים שלו (חוץ מלשמוע על צרות של אחרים). אני חושבת שאם הם לא היו סובלים אחד את השניה הם לא היו יחד היום. ואולי, אולי הם פשוט התרגלו...

חוץ מזה שאצל  ההורים שלי זה ככה אולי רק ב-4-5 שנים האחרונות, לפני כן דברים היו שונים לגמרי...

מה הייתם עושים אם במקרה הכרתם מישהו, ואז כשראיתם אותו, לא הייתם בקטע ואחרי יום באה לכם ההארה שהבן אדם הזה כן מעניין אתכם.

אבל מה, חוץ מהשם שלו אין לכם כלום (לא טלפון לפחות, שהאמת זה לא בעיה להשיג, אם אני אתגבר על הביישנות שלי, מול החבר הזה שלו, שכל הזמן יורד עלי)

והכי גרוע שהרושם שעשיתם עליו באותה פגישה היה שאתם ממש אבל ממש לא בכיוון שלו...

וחוץ מזה שיהיה לכם המשך שבוע מדהים!