לא יודעת, אני לא ממש מתחברת לחג הזה, ועדיין זכור לי שזה אחד החגים שהכי אהבתי בתור ילדה.

בעבודה שלי החליטו לתרום למען כל מיני גופים, קשישים, ילדים אמבצילים (מקווה שרשמתי את זה נכון). כל אחד תרם כסף בשביל משלוח מנות קנוי. אני לא תרמתי, לא רק בגלל שאני לא מתחברת לרוח החג, אלא בגלל שאני לא חושבת שזו הדרך לתרום. זו דרך של יפי נפש, שפעם בשנה תורמים קצת כסף בשביל להרגיש טוב עם עצמם, להגיד שהם תורמים לקהילה.

אני עבדתי בהתנדבות בכל מיני דברים מגיל 14 בערך, אף פעם לא התייחסתי לזה בתור משהו שאני חייבת לעשות, או לנופף בזה שעשיתי. זה פשוט היה שם חלק מהחיים שלי.

היום הר"צ שלי התקשר לשאול למה אני לא באה לחלוקה, האמת שאין לי זמן, יש לי מלא דברים על הראש, יש לי לימודים, יש לי לדאוג לעצמי, החיים הרגילים שיש לאנשים שחיים לבד וצריכים לדאוג לדברים שלהם לבד. אין לי זמן, וזו למעשה השנה הראשונה שבה אני באמת לא תורמת כלום, לא סוף העולם כמובן, אבל עדיין. אם היה לי זמן הייתי הולכת לראות את המשפחה שלי, את סבא וסבתא שלי שראיתי אולי לפני 3-4 חודשים, את אמא של אבא שלי, בתקווה שהיא זוכרת אותי בכלל (יש לה אלצהיימר). או שהייתי הולכת לבקר את המשפחה של בן דוד של אבא שלי דווקא בחג הזה שצריך להיות חג של שמחה, כי הוא גוסס מסרטן ויש לו אולי עוד חודש לחיות.

אני חושבת שקודם כל צריך לדאוג לביתך, והמשפחה שלי שאמורה להיות הדבר הכי קרוב אלי היא זו שצריכה כרגע את התשומת לב שלי.

לא אכפת לי מה יחשבו עלי בעבודה, אמרתי לר"צ שלי שיש לי המון לימודים, אבל אני חושבת שהוא יודע שזו לא הסיבה האמיתית.

דיברתי השבוע עם חברה שלי מהעבודה, מישהי מדהימה חכמה, סטודנטית לתואר שני. היא אמרה שהיא תרמה אבל היא מרגישה כמו פראיירית, גם אצלה לא זו הדרך לתרום. זה לא עניין לתרום פעם בשנה כשיש חג שמחייב רוח התנדבותית, זה עניין לעשות דברים כאלה פעם בשבוע, ללכת למשפחות נזקקות, משפחות במצוקה לעזור לאנשים האלה ולראות את זה כל שבוע, ולא פעם ב... בשביל לצאת ידי חובה.

במושב של ההורים שלי מחליפים משלוחי מנות, כל משפחה קיבלה משפחה אחרת שלהם היא צריכה להכין משלוח, זה נחמד הדבר הזה, כבר שנים שלא עשו דבר כזה. אני זוכרת שכשהייתי קטנה היינו רק מחכים לחג הזה (היינו מקבלים מתנות). ובכלל זה היה אטרציה לא קטנה ונחמדה מאוד לילדים ((:

כבר שנים שאני לא מתחפשת, נראה לי שמאז שסיימתי כיתה ח'. פעם היינו משקיעים בתחפושות, אני זוכרת שהייתי חתול, מלכת השמש, הדבורה מאיה, כלנית, רקדנית בלט, רקדנית ספרדייה, מוכרת פרחים, מלאך, פאנקיסטית, באמת שאני לא זוכרת הכל...

לאחותי יש תחפושות ממש מקוריות, לפני שנה היא התחפשה לנערת דיסקים (כל התחפושת הייתה מאולתרת כזו ויפה), היא גם התחפשתה לחיילת, לנטלייה אורירו, ועוד כל מיני דברים. השנה היא מתחפשת לפרפר ((:

אני, אני פשוט לא מתחברת לחג הזה יותר, לא יודעת מתי זה התחיל, אבל מאז זה פשוט לא מדבר אלי רוח החג לא נוגעת בי בכלל...

השבוע הייתי פעמיים אצל חברות שלי.

חברה מהעבודה, שבקושי יוצא לי לראות אותה, שאלתי אותה אם עכשיו אנחנו משלימות חסכים ((:

אני ועוד מישהי מהעבודה שלי נסענו אליה אחרי המשמרת לכוס קפה, אמרנו שנשב שעה-שעתיים גג, והיינו אצלה 5 שעות בערך. דיברנו, קישקשנו. היה נחמד לאללה. רק שבקושי יצא לי לישון בלילה ויום אח"כ יש עבודה. וגם אתמול הלכתי לחברה אחרת, הילה, מישהי שהייתה איתי בצוות, נסענו אליה אני והחברה שהייתי אצלה אתמול. הילה עברה לגור יחד עם חברה שלה, הם משכירים דירה בב"ש באחת השכונות השקטות יותר בב"ש. ישבנו אצלה בבית קישקשנו כהרגלינו אכלנו פיצה (תמיד טוב לאכול פיצה ב1 בלילה) וראינו את הסרט היום שאחרי מחר (שהזכיר לנו את הצונאמי שהיה לפני כמה חודשים).

דיברנו על כל כך הרבה דברים, פוליטיקה למשל. הידעתים שיגאל עמיר למד משפטים בבר אילן והיווה דוגמא של התלמיד המצטיין מהשכבות החלשות של האוכלוסייה. איך המדינה שלנו מושחתת כל כך שנותנים לאמא של יגאל עמיר לנהל מעון (מה אנחנו צריכים שייצאו לנו עוד רוצחים?) ועוד נותנים לה לדבר. או שיגאל עמיר התחתן עם לריסה (מה שמה, לא זוכרת), פשוט הנישואין לא נכנסים לתוקף עד שהם מקיימים יחסי גבר ואישה. תאמינו או לא אבל רבנים אישרו את זה.

ויש כתובת על הקיר, ויש אנשים שמסמנים את הרצח הפוליטי הבא, לא מספיק היו לנו 2 כאלה. ולנו נותר רק לקוות שדבר כזה לא ייקרה שוב, לא במדינה שלנו. אבל מי יודע מה יהיה, פה הכל יכול לקרות.

במדינה שלנו יש עונש מוות רק לנאצים ועוזריהם, תאמינו לי שמדינת ישראל הייתה מוציאה הרבה פחות כסף אם יגאל עמיר היה מת ולא חי. לא בטוחה שהוא סובל בכלל, וחוץ מלעשות המולה תקשורתית כל כמה שנים הוא סתם יושב וכספי הציבור מתבזבזים עליו.

זה מה שקורה כשמדברים עם סטודנטית לתואר שני בהיסטוריה, מגלים הרבה דברים שלא ידעתי. חוץ מזה שאני לא רואה חדשות, אז אני לא מעודכנת בכלום כמעט, וזה טוב ולו לשקט הנפשי שלי. לא בטוח שאני אוהבת את מה שקורה פה, אני גם לא אוהבת פוליטיקה, ונראה לי שזו אחת מהפעמים הראשונות שאני מעלה פה בכלל את הנושא הזה. מכעיס לפעמים...

ועוד דבר אחד קטנטן

הידעתם שהשנה רוצים לעשות את מצעד הגאווה הבין לאומי בירושלים!

עיר הקודש שלנו, והאמת אני בטוחה שכבר עכשיו יש לזה המון מתנגדים (דתיים למיניהם החושבים שזה תועבה)

ובכן מסתובבת באינטרנט עצומה למען קיום המצעד בירושלים (וכי למה לא?), אני חתמתי!

אגב מצעד הגאווה הישראלי יהיה (לפחות לפי מה שהודיעו לי) ב-9 ביוני בת"א, אני אהיה שם זה בטוח (אחרת החבר הכי טוב שלי לא ידבר איתי). חוץ מזה זה נחמד וציבעוני וכייף. אז כל מי שרוצה ללכת ברגל את כל רחוב אבן גבירול (ומומלץ לבוא עם נעליי ספורט, בפעם הקודמת הרגליים שלי הלכו) או סתם להסתכל...

בתקווה שלא יהיה חם ולח מהרגיל ((:

מספיק ליום אחד

שיהיה לכולם כם חג פורים שמח!