בימים כמו זה

זה פשוט להישאר בבית ולא לצאת החוצה.

אם היה לי טיפה מצב רוח היום העבודה שינתה אותו.

אם זה התחיל בכך שהר"צ שלי האזין לי לשיחות והייתה לו ביקורת סופר נוקבת על זה שאני לא מספרת ללקוחות שיש להם תקלה ביישוב, שיש שם טכנאים שעושים את מירב המאמצים לסדר את התקלה בהקדם האפשרי, זה מה שייגרום להם להרגיש אחרת? אני לא יודעת. אנשים מתקשרים לדעת אם יש או אין תקלה, ולא שאני אבלבל להם את המוח בקשר לטכנאים.

ובכלל הוא תפס אותי ביום שאני קמתי מתה מעייפות וטוב שלא סיפרתי שטויות בטלפון (זה מה שקורה שישנים פחות מ-4 שעות בלילה)

מאוחר יותר באותו יום, גיליתי שמישהו מהצוות שלי עוזב את הצוות לתפקיד אחר. אור עוזב את הצוות. אחד האנשים שיהיה אבדה למחלקה הטכנית ולו רק בגלל שהוא יודע כל כך הרבה, ובכלל ביננו כייף לעבוד איתו. ושוב הצוות שלי מצתמצם, אחת פוטרה, אחד עובר להדרכה ואור עובר למכירות, שזה יותר טוב בשבילו, כי המשכורת שלו תהיה הרבה יותר גבוהה מאשר בשירות וגם הוא יקבל רכב. מה לעשות בעולם שלנו הכסף מדבר. וזה סתם עשה לי כזה מן לא יודעת משהו בפנים, מפריע לי מה שקורה.

יצא לי לשבת עם כמה מהאנשים מהצוות שלי ודיברנו על זה שהצוות שלנו הוא הכי לא מגובש שיש. כל הצוותים עושים כל חודש-חודשיים ערב צוות, רק אצלינו זה סיפור מההפטרה לעשות ערב צוות כי אף אחד לא מסכים על שום דבר (האמת שמי שעשתה לנו הכי הרב צרות עם הערבי צוות לא עובדת בו יותר). או סתם התייחסות לאנשים שבצוות, אם זה ימי הולדת למשל, הצוותים האחרים עושים ברכה כזו בעמדה של הנציג/ה וקונים איזו מתנה סימלית. או אם זה שבוע גמדים ששני צוותים עשו בתוכם. או אם זה בזמן משמרת לשבת ליד הצוות ולא מפוזרים לכל עבר.

האמת שאני מצאתי לעצמי את האנשים שכייף לי לשבת איתם ולצאת איתם (אתמול יצאנו יחד לנאפיס) וכולנו מסכימים שצריך להיות שינוי. לעשות שינויים כאלה זה קשה, זו בעצם ביקורת על הר"צ שלנו, כי הוא לא דוחף את הצוות לשום מקום, ובגלל זה הצוות שלנו נראה ככה. יש בו אחלה אנשים אבל אם לא פועלים לגיבוש שלהם הם לא יתגבשו לבד.

אני כבר יודעת עכשיו שחברה טובה שלי עוזבת בספטמבר למרכז, אם היא תישאר לעבוד בתאגיד או לא, זה לא משנה היא לא תהיה בצוות.

אנשים כמו אור עוזבים לתפקיד אחר בגלל חוסר התקדמות מקצועית, וגם בגלל כסף. תודו שמשכורת של 4 אלף שקל בחודש לא ממש מספיקה למשהו (עם כל הכבוד). ואנשים תמיד רוצים יותר. ואם לא מתקדמים אז עוברים תפקיד, ואם אפשר באותה חברה, מה טוב. וזה בדיוק מה שאור עשה. האמת שהתפקיד תפור עליו (נציג מכירות door to door) הוא תותח במכירות, את זה כבר יצא לי לראות.

גם אנשים שהתקבלו לתפקיד הדרכה לא ברור לי לפי מה קיבלו אותם. יש אנשים שעשו הדרכה על הפנים והתקבלו, ויש אנשים שעשו הדרכה סוף הדרך ולא התקבלו. אז אני לא מבינה על פי איזה קריטריונים הם עבדו בכלל. מה שכן הם לא בחרו נציגים שטובים בעבודה שלהם מול לקוחות, הם לקחו את הבינוניים. ולא מפריע לי שלא התקבלתי לתפקיד הזה, כי אני לא רוצה לצאת מהצוות שלי. אבל כל הדברים שקורים בשבועות האחרונים גורמים לי לחשוב, אולי זו סתם עבודה שאין לאן להתקדם בה, אולי כדאי לי לחפש משהו אחר. ואת זה אני אוכל לעשות רק לאחר שאני אסיים את ההתחייבות שלי לתאגיד (שזה בערך עד יולי).

כל הדברים האלה גורמים לי להרגיש כמו מין ריקנות כזו מבפנים. מפריע לי שאין כלום, מפריע לי שאף אחד לא עושה שום דבר בקשר לזה. ותהיתי לעצמי אם אני צריכה להיות זו ש"תעיר" את הצוות שלנו לחיים. ואולי זה החג הזה וכל האווירה שלו שלא עושים לי טוב, אני לא מתחברת פה לכלום. אפילו בדירה שאני גרה בה אחד השותפים שלי עולה לי על העצבים (ותאמינו לי שזה משהו שמאוד קשה לעשות).

היום יש מסיבה של התאגיד באחד הפאבים בב"ש, סגרו את כל הפאב בשביל המוקד, וואלה, אין לי חשק ללכת בכלל. כל השבוע חשבתי אם ללכת או לא. חברים שלי יגיעו רק אחרי המשמרת שלהם שמסתיימת ב11. ולי בכלל יש לימודים מחר. ואני מרגישה כאילו שזה לא המקום שלי שם. מרגישה מנותקת, ריקה, פשוט אין לי חשק לכלום יותר.

היא יפה היא ילדה

היא הקסם הנודע

מפילה כל דבר

שום דבר לא נשבר

מערבבת את גופה

במדבר של התקופה

הנה הנה בא האיש

היא תקח ואז תרגיש

נגעה בשמיים

לא יכלה לצאת מזה

פתחה כנפיים

כשקפצה מגובה מגדל המים

בתוכה מתגלגלים

החיים האבודים

היא בוכה והדמעות

הן נופלות ונשברות

נגעה בשמיים

לא יכלה לצאת מזה

פתחה כנפיים

כשקפצה מגובה מגדל המים

שיהיה לכם חג שמח!

אני סתם לא מחוברת לכלום...