ועבר עלינו השרב הראשון של האביב (לא לדאוג רבים כמוהו יגיעו בעקבותיו, ככה זה כל שנה). הרבה חול ואבק היה פה בב"ש, מילא החום, אבל החול, מזל שבאותו יום שכחתי לפתוח את החלונות בחדר שלי. ועוד כמה ימים יירד גשם. איזה יופי כמה ימים חם וכמה ימים קר (ואבא שלי הוסיף ואמא ממש כמו באירופה, רק ששם אין חול).

פסח שלנו יהיה עם המשפחה המצומצמת. כנראה ההורים שלי ואנחנו ויכול להיות גם סבא וסתבא שלי (ההורים של אמא). ההורים של אבא שלי (סבתא שלי וחבר שלה יותר נכון לומר) נוסעים כמו בכל שנה לבית מלון איפשהו. אני מקווה שלי ייתנו חופש מהעבודה, אני צריכה את החופש הזה גם בלי שום קשר. אחי, אולי ייצא מהבסיס, אולי לא. 

אחי עסוק רוב הזמן בנהיגה בהאמרים, את הקורס חבלה הוא כנראה יעשה במסגרת מצומצמת, אמא שלי שמחה על כך, אני טוענת שהוא מפסיד את כל החומר המעניין. אם אחי רצה להיות נהג את זה הוא קיבל (ורישיון ג' שבאזרחות עולה לא מעט לפי מה שהבנתי). אני קיוויתי שבצבא הוא לפחות יעשה משהו מעניין ומרתק מלבד לנהוג... נו טוב, זו הבחירה שלו.

היום ההורים שלי היו בדירה שלהם בפ"ת. הדיירים הקודמים עזבו, והדירה עברה צביעה והיום הם באו לנקות שם בשביל הדיירים החדשים. אתם יודעים שלפחות ייראה נורמלי.

בעלת הדירה שלי בכלל לא משקיעה בדירה. כשאני נכנסתי לדירה השותפים בדיוק היו בחלק של הצביעה של החדרים שלהם והסלון. אני כמובן צבעתי את החדר שלי (שהיה יותר קרוב לצבע צהוב מאשר לבן). היום הוא בצבע תכלת ((:

בן דוד של אבא שלי במצב סופני, הוא כבר מאושפז בבית חולים, אם לפני שבועיים אמרו שיש לו עוד חודש לחיות, עכשיו זה הפך להיות ימים ספורים. אמרתי לר"צ שלי בעבודה שלהלוויה אני אהיה חייבת ללכת, שייקח את זה בחשבון.

אפילו שאני בקושי מכירה אותו, מאוד זיעזע אותי העניין שהוא חולה. מערכת הבריאות במדינה שלנו עובדת בעצלתיים, בגלל זה אנשים במדינה שלנו סובלים ומתים ממחלות שונות. אמא שלי סיפרה לי שהוא חיכה חודשיים סובל מכאבים לבדיקה אצל גאסטרולוג, תארו לעצמכם שאולי חודשיים לפני היה ניתן לעצור את המחלה. האמת שאומרים שברגע שיש כאבים, זה כבר סופני, אבל לכו תדעו...

בכל מקרה, מכיוון שכל המשפחה מהצד של אבא שלי קיבלו את המחלה הזו בדרך זו או אחרת, זה הפך להיות דבר דיי מדאיג יש לומר, במיוחד שמבחינה גנטית אני קיבלתי חלק ניכר מהגנים מהצד הזה של המשפחה. סבא שלי נפטר מסרטן, אח שלו גם נפטר מסרטן ובן של אח שלו (ז"א בן דוד של אבא שלי) גם נפטר מסרטן והנה עוד אחד בדרך. ולדודה שלי, אחות של אבא, יש גידול איפשהו בגוף שלא מוצאים איפה והא בכלל. אז אני הולכת בזמן הקרוב לעשות בדיקות גנטיות, כדי לבדוק אם יש לי את הגן הזה. הבנות דודות שלי (מהצד של אבא) כבר עשו את הבדיקה הזו. עדיף לדעת מה הסיכויים לזה, לפחות ככה אפשר להיות מוכנים לכל צרה שלא תהיה.

בעבודה שלי ארגנו ערב צוות שצריך להיות עוד שבוע וחצי בערך.

האמת שזה כבר שבועיים שאני מדברת עם חברים שלי מהצוות על כמה שהצוות לא מגובש ושמאז שאני הגעתי לצוות היו רק 2 ערבי צוות. והצוות שלי באמת מתחלק לקבוצות, אבל האמת שהחדשים דיי מגובשים יחד (ואני ביניהם). וחבל שהר"צ שלנו לא דוחף לזה. בשיחה שהייתה לי איתו לפני שבוע הוא אמר שאם אנחנו נקח את זה לידיים שלנו אז אנחנו נוריד לו משא כבד מהגב. ככה יצא שבמקרה מישהי מהצוות שלי שגם אכפת לה והיא פושרית לא קטנה שמעה את זה, והחליטה לתרום למאמץ ה"מלחמתי" וכך אורגן לו באותו יום הרעיון למצוא יום לערב צוות וגם מצאנו איפה לעשות את זה. אז זה יהיה או "על האש" או "ערב עדות" או אולי סתם ארוחת ערב חלבית כזו. העיקר להיות יחד.

האמת שאותה אחת, לא יצא לי כמעט לדבר איתה עד אותו היום, לא ידעתי שהיא כזו נחמדה וחברותית, היא אף פעם לא התערבבה עם כולם. ובכלל לא ידעתי שאכפת לה. נחמד לגלות דברים כאלה מפעם לפעם.

ובכל מקרה אני עדיין מקווה שזה ייצא אל הפועל כמתוכנן. בצוות שלי אף פעם אי אפשר לדעת...

ולא כמו בעבר ולא כמו שדובר

הכל עומד לא זז

עצב  גשם אהבה, לא משנים דבר

משהו מת, משהו נגמר.

אהבה רחוקה ברכבת תחתית שחוצה בלונדון איזושהי כיכר,

לי כותבת "קצת קר עכשיו, מתי אתה בא?"

זה משתנה אבל לאט ומשנה כל כך מעט

איפה אני ואיפה את?

את לא כאן את בראש את ברכבת תחתית

ואולי את בכלל לא אמיתית

והמצאתי ש... קר וש... איכפת לך

מתי אני בא.

מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה,

שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע.

אם כבר לבד / מיכה שיטרית

שיהיה לכם שבוע מדהים!