אין לי הרבה מילים לומר, אבדה ענקית לתרבות הישראלית.
עצוב לי בפנים. המילים שלו, יגידו הרבה יותר מהמילים שלי היום...
פעם לא היה קשה לקום בבוקר
ציפורים ואור היו עושים קסמים
הלילות אז לא עלו ביוקר
הימים היו קלים וזורמים
ונדמה לי שאני רוצה הביתה
לחזור בקו מהיר בלי תחנות
להביט ישר לא למעלה לא למטה
עד מחוז ההרגשות הישנות
פעם עוד חשבתי שיהיה בסדר
שתמיד אפשר למצוא עוד איזו יד
ופתאום אני והשנים בחדר
וחוזר מן הראי מבט נפחד
פעם מבפנים הבטתי החוצה
וחשבתי שכולם עושים חיים
ועכשיו אני בחוץ כמה פנימה
כל גופי כואב מרוב געגועים
כמה שאני רוצה הביתה...
רוצה הביתה / אהוד מנור
מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא והדליק כמה כוכבים
והם נופלים אחד אחד.
אנו סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות
אני יודע שגם את קרבה עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב.
מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא ואסף כמה כוכבים
השיב אותם אחד אחד.
מישהו / אהוד מנור
גשם בוא, רד עלי,
בוא כסה אותי עכשיו, אותי ואת ימי.
רד לאט, רד ושא אותי אי שם
אל נא אל תחדל לרדת לעולם,
אל תחדל.
רד עכשיו, רד עלי
שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.
וענן, יחוג מעל ימי הים,
חוג יחוג יומם וליל,
חוג יחוג ורוח מיילל.
הים יגיע עד גגות תבל,
ואין אוויר אין אש אין חול,
אור אחרון ייגוע בלאט בלי קול
וקץ לכל.
הלילה בוא, רד עלי
בוא עטוף אותי עכשיו, עצום את שתי עיני.
רד לאט, את עין השמש האפל
שים ידך ביד הגשם הנופל, ונופל, איך הוא נופל.
גשם בוא, רד עלי,
שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.