אנשים שמכירים אותי היום ירימו גבה אם הם יישמעו שפעם עסקתי בספורט. אני לא עושה ספורט באופן קבוע מאז שסיימתי תיכון בעצם.

מאז שאני זוכרת את עצמי ספורט היה חלק מהחיים שלי, אם זה בחוגים, או סתם תחביב כזה.

אני זוכרת שבכיתה ב' הצטרפתי לחוג לקראטה הייתי שם עד כיתה ז' בערך (אז שברתי את הרגל). ובכל תקופת התיכון הדרכתי סנייפלינג וטיפוס בחברת על חבלים. חוץ מזה לאורך כל השנים האלה היינו הולכים לשחות, גם לפני שהייתה בריכה במושב שההורים שלי גרים (שזה קיים מאז שאני בת 13 בערך) היינו נוסעים לבית הלוחם ברמת אביב (כי אבא שלי נכה צה"ל) לבריכה, ואח"כ הייתה בריכה במושב, אבל זה כבר לא אותו דבר כשגדלים. וגם כל הזמן הייתי בטיולים, אם זה דרך תנועת הנוער או דרך הביה"ס שלמדתי בו.

אז החלטתי שלא בריא שאני יושבת כל היום בעבודה, זה בטח לא שורף קלוריות וגם עושה לגוף שלי דברים לא טובים במיוחד החלטתי לברר על סטודיו להתעמלות וכו'.

לפני כמה חודשים ביררתי על סטודיו C, הם נשמעים מאוד מלהיבים, אבל הם מנסים לדחוף לך להצטרף אליהם בכל דרך אפשרית. לא הם לא מקשיבים לבן אדם שנמצא מאחורי הטלפון בשבילם זו עוד מכירה, וככל שמוכרים יותר מנויים מקבלים יותר כסף. עזבו שגם המחיר הוא יקר יחסית, ויש סדרת אימונים שחייבים לעבור בשביל להיות שם. אמרתי תודה, אבל לא תודה (ועדיין הם המשיכו לנסות לשכנע אותי) וזה היה מעצבן, לא אוהבת שמנסים לדחוף לי דברים.

החלטתי לנסות משהו קצת יותר מקומי, ראיתי בצ'ופצ'יק (שזה העיתון של הסטודנטים) על סטודיו באר שבעי, שמציע מנוי חופשי חודשי לכל החוגים שיש שם. יש שם מבחר חוגים לא קטן, הם פתוחים כל יום (גם במוצ"ש) והמחיר סביר לגמרי. הפקידה הנחמדה שם אמרה לי את המחירים, בעצם שם ככל שאתה לוקח מנוי לזמן ארוך יותר ככה אתה משלם פחות לכל חודש, וכן אני יכולה לבוא לשיעור ניסיון לראות אם זה מוצא חן בעיני בכלל.

ככה שכנראה שבשבוע הבא אני אמצא את עצמי שם בוחנת את העניין, אם שווה או לא, ולפי זה אני אחליט אם להירשם או לא.

בעיני אמא שלי שחיה מלעשות התעמלות זה מצא חן, גם בגלל המחיר וגם בגלל מגוון החוגים שיש שם.

אמא שלי היא מהטיפוסים שעושים התעמלות לא משנה מה, אם היא בחוג או לא, היא הולכת פעמיים שלוש בשבוע במושב. ובכלל היא שומרת על תזונה מאז החיידק הזה שהיה לה בשנה שעברה.

ותאמינו או לא אמא שלי נראית נפלא לגילה (48).

בכלל אני חושבת שרק מהצד של אמא שלי אנשים מקפידים יותר על תזונה והתעמלות. גם סבתא שלי, אמא של אמא שלי עושה המון ספורט, היא שוחה והולכת, יש לה כושר מעולה יחסית לבן אדם בגיל שלה (69), ללכת איתה ברגל צריך ממש להיות בכושר. גם דודה שלי (אחות של אמא שלי 38) עושה המון ספורט, זה בעיקר בגלל שהיא רקדנית בטן והיא כל הזמן בכושר.

המון בנות בעבודה שלי סיפרו לי שהן עלו במשקל מאז שהן הגיעו לעבוד שם. הישיבה הממושכת וכן השעות לא שעות שאנחנו עובדים לא תמיד מספיקים לנו לאכול כמו שצריך (מי יכול לאכול צהריים ב15 דקות?). אז יש את הבנות הרזות רזות שלא אוכלות כלום ויש כאלה שהן מלאות, ויש כמה שהן ממש גדולות.

חברה טובה שלי הלכה לדיאטנית בגלל שהיא הייתה ממש ענקית וזה הפריע לה וגרם לה לכל מיני בעיות בריאותיות (והיא כולה בת 28), היא ירדה 40 קילו עד עכשיו. לא שאלתי אותה כמה היא שוקלת היום, היא עדיין גדולה יחסית, אבל היא נראית הרבה יותר טוב. כשהיא סיפרה לי שלפני כמה שנים היא שקלה 230 קילו לא יכולתי להאמין, אני לא יכולה להלביש עליה כל כך הרבה, גם לא את ה-40 שהיא ירדה. והכל בסופו של דבר עניין של רצון. אז מלבד התזונה ששינו לה היא גם עושה המון ספורט, שוחה, הולכת מכון כושר. מדהים איך שהיא רזתה.

היום בעבודה שלי ציוותו אותי לאחת הבנות החדשות שהגיעו לצוות שלי. הגיעו 3 נציגים חדשים שהכרנו אותם בעצם בערב צוות שהיה השבוע (ולי פתאום זה נראה כמו לפני עידן ועידנים). הר"צ שלי אמר לי לשבת איתה וזה מה שעשיתי כמעט כל המשמרת שלי. זה אומר המון שנותנים לך לעשות דבר כזה, זה אומר שאתה מקצועי וזה גם מראה שהר"צ סומך עלייך.

הנציגה שישבתי איתה קוראים לה ליזה, היא בת 19, סיימה לא מזמן שירות לאומי, לא גייסו אותה לצבא מכיוון שיש לה ציליאק. חמודה כזו, ביישנית קצת בהתחלה. באה עם הרגשה קצת שלילית בקשר למקום. התחלנו את היום עם שיחות באורך הגלות, קצת חסרת בטחון עצמי, אבל זה השתפר במהלך המשמרת. זה נחמד שיש מישהו שיושב לידך ועוזר לך ונותן בטחון ונותן עצות. אז אני אחראית לה כרגע, שתדע את כל מה שאני יודעת, ללמד אותה את כל הדברים הקטנים, שתשלוט בחומר הטכני בעיקר. בשבוע הבא אני אמורה לשבת איתה עוד קצת. קשה להיכנס למערכת הזו. אני זוכרת שבהתחלה גם לי היו שיחות ארוכות. מתרגלים לקצר אותן, לומדים לכתוב תוך כדי דיבור (כי כל השיחות מוקלטות ומתועדות במחשב).

נחמד לי ככה, לפעמים הדברים הקטנים האלה מראים את ההערכה לבן אדם.

מחר בבוקר אני נוסעת ללימודים ומשם ישר לרכבת למרכז. כל המשפחה שלי תהיה בבית בסופ"ש הקרוב. גם אחי מגיע מהבסיס שהוא נמצא בו בדרום לחגוג איתנו את החג. יהיה קצת צפוץ אבל בסדר.

מעניין איך הבית נראה אחרי שההורים שלי צבעו אותו בשבוע שעבר.

יהיה מוזר להיות אצל ההורים שלי בסופ"ש, כבר המון זמן שלא הייתי אצלהם לסופ"ש ועוד כזה ארוך. מקווה שיהיה לי זמן ללמוד ולנוח קצת.

סופ"ש אמור להיות נעים ולא חם כמו שהיה היום (אמרו שגם יירד גשם, כמה שזה נשמע לא הגיוני).

בכל אופן רציתי לאחל לכולם חג שמח וכשר (למי ששומר)

ושהאביב יפרוש כנפיו עליכם!