החלטתי ללכת להורים שלי קצת בשביל לנוח, אתם יודעים, מכל העומס שיש לי פה. לקחו אותי מהתחנת רכבת אמא ואבא שלי, שהיו במירוץ אחרי חיפוש מאוורר חדש. לא שאין לנו מזגנים בבית, אבל הם לא ישנים עם מזגן, אלא רק עם מאוורר (ובכלל לא עד כדי חם בערב). אז הלכנו למתחם כזה באחת הערים הקרובות, שיש שם כל מיני חנויות חשמל, נעליים, בגדים, סופר, אוכל.

אני בכלל חיפשתי כוס טרמית, כי החליטו בתאגיד שבמוקד החדש לא נכנסים עם כוסות פתוחות רק עם כוסות טרמיות, נו ומאיפה אני אמציא את זה? אז הלכתי לקנות אחת. אתם חושבים שבזה זה נגמר? אתם טועים. באותה חנות מצאתי גם תיק לדיסקים (זה מאוד שמיש כשנוסעים שעות ברכבות/אוטובוסים) ומגהץ (כן קניתי מגהץ, עוד בסוף אני לגמרי אתברגן).

האמת שיש פה מגהץ בבית אבל הוא בחדר של אחד השותפים שלי שלא ממש שש לתת אותו. נו טוב עכשיו יש לי מגהץ משל עצמי! קרש גיהוץ עוד יש לי ממזמן.

אח"כ הלכתי יחד עם אבא שלי לסקאל ספורט, הוא צריך נעליי ספורט כי הוא החליט שהוא לא יכול ללכת עם שום דבר אחר. ומכיוון שהיו שם עודפים, אז היו שם נעליים של חברות בעלות שם ממש במחירים מצחיקים. בסוף אבא שלי לא קנה נעליים (כי הוא לא הביא את המדרסים שלו) אבל אני יצאתי עם נעליים של Nike ב250 ₪ (נו טוב הייתי צריכה נעליים חדשות לסטודיו שאני מתעמלת בו הישנות שלי כבר מזמן אבד עליהן הקלח).

יום שישי ישנתי, אחי חזר הביתה לסופ"ש. לא תאמינו כמה רעש הבן אדם עושה סביבו. משאיר אחריו סדום ועמורה. יוצא חוזר. עזבו שהוא לא ישן כל השבוע כמו שצריך, גם בסופ"ש הוא לא ממש ישן כי הוא עסוק בלבלות ולראות כל מיני חברים שלו.

נו טוב, שיהיה, אחרי הכל קורעים אותם כל השבוע בצבא, לפחות שישתחרר קצת כשהוא בא הביתה. ההורים שלי שמחים שהוא בא, חשוב להם לדעת שהכל בסדר איתו כל הזמן (תארו לכם איך ההורים שלי היו לחוצים כשהוא אמר להם שאסור לו לדבר איתם שבוע).

ניסיתי להבין מה זו הסאגה הזו סביב כוכב נולד.

באמת שאני לא מבינה מה אנשים מוצאים בתוכנית הזו. מלבד זו שהיא מצחיקה עד דמעות (צביקה הדר יורד על צביקה פיק). אבל אין שם כשרונות כל כך גדולים. החלק הראשון הוא יותר בשביל הבידור. החלק ה"מעניין" רק עכשיו התחיל.

ראיתי את הפרקים של זה ב-VOD אצל ההורים שלי (שלא ידעו מה נפל עלי שאני רואה את זה). ואמא שלי שאמרה לי שאנשים מאוד משקיעים בזה בשביל להיות כוכבים. לא שאני מזלזלת בהשקעה פשוט זה מצחיק לא מי שמנסה להתקבל, כל הסיטואציה שנעשתה שם שזה הפך להיות משהו בידורי ופחות תחרותי, לפחות למי שמסתכל מהצד.

בסופ"ש האחרון סוף סוף הצלחתי לצלם את חיות הבית שלי (יותר נכון הבית של ההורים שלי). ככה זה שלאבא שלי יש סלפון עם מצלמה. רדפתי אחרי החתולים כדי לצלם אותם. לא יצא משהו, בכ"ז זו לא מצלמה מקצועית. אבל זה מה שיצא:

טייגר, החתולה הבוגרת של המשפחה, בת 13. היא הבת של החתולה שהכי אהבתי (וכלבת רוטוויילר קיצרה לה את החיים). קראנו לה (מי זה קראנו, אני בחרתי את השם) טייגר בגלל שהיא הייתה נורא פחדנית. היום היא כבר ממש לא, ואפילו באה להתחכך לנו ברגליים ונותנת שנלטף אותה. טייגר לא אוהבת להיות בבית, והיא נמצאת המון בחוץ, אתם צריכים לראות אותה איך היא נראית בתוך הבית, אחוזת טירוף ((:

יש לנו מחסן שהוא בעצם חדר כביסה, ששם היא ישנה.

צוף, זו החתולה הפרסית, בת 9. קיבלתי אותה מתנה מחברה ליום הולדת 15 שלי. החתולה המפונקת של הבית. היא באמת נמצאת רוב היום בתוך הבית, רק בקיץ היא נמצאת יותר בחוץ וגם זה רק בערב.

יש לה המון שיער שנושר בכל פינה אפשרית (וההורים שלי שונאים את זה). היא ישנה בכל מקום (במיוחד במקומות גבוהים). ואנינת טעם באוכל (רק לה-קט, לא משהו אחר).

והאחרון חביב, החתול אלברט (ולא לא אנחנו נתנו לו את השם קיבלנו אותו ככה). הוא בן 3 ה"גבר גבר". דודה שלי הביאה לנו אותו, היא גרה בעיר והוא שיגע אותה. קיבלנו אותו בן שנה, קטנטן יחסית למה שהוא היום. בשנה אחת הוא עבר 5 בתים, אצלינו הוא הגיע למנוחה ונחלה.

חתול מקסים שמתנהג יותר כמו בן אדם מאשר חתול (ואתם צריכים לראות אותו ישן כדי להבין) והוא ממש מדבר ביללות שלו. הוא קפוץ לגובה 2 מטר  (בניסיון לתפוס כל מיני מעופפים) אם הוא רוצה. אבל בעיקר רודף אחרי החתולות הכי שוות בשכונה ((:

מספיק ליום אחד, לא?

שיהיה לכולם שבוע טוב!