אני צריכה דיאטה. זהו גמלתי בדעתי שאני חייבת.

אתם יודעים מהעיניים שלנו קשה לנו לפעמים להסתכל על עצמנו כמו שצריך. אז ראיתי תמונות שלי מערב הגאווה, חלקן היו בסדר, חלקן הראו שאני צריכה דיאטה באופן בהול.

אני לא זוכרת מתי הספקתי לגדל תחת ובטן, אבל הם שם, ולא אני לא שוקלת הרבה (נשקלתי בסטודיו) אז מעניין מאיפה אלה הגיעו.

כששאלתי את אמא שלי היא אמרה לי שזה מישיבה. אני כבר שנתיים מעבירה את החיים שלי בישיבה, אם זה בלימודים ואם זה בעבודה. טוב אני לא נראית כמו שהגעתי לב"ש רזה למדי לעומת היום (בערך 10 קילו עודפים שיושבים עלי כרגע).

אני כל החיים שלי עשיתי ספורט בצורה זו או אחרת, אם סתם הלכתי, או שהייתי בחוג כלשהו. רק בשנתיים האחרונות הפכתי לפדלאה ממש מהספר.

אני לא מאמינה בדיאטות כתובות. יצא לי לעשות דיאטות שונות מגיל מאוד צעיר בגלל שאבא שלי היה יורד לי לחיים בגלל שלא נראיתי כמו הבנות האנורקטיות. אז שקלתי 4 קילו יותר, אפשר לחשוב שחלמתי להיות דוגמנית. וככה מצאתי את עצמי בגיל 11 עושה דיאטה אצל מירי בלקין.

נכון שבתפריטים של הדיאטה אוכלים הרבה יותר ממה שאוכלים ברגיל, גם אוכלים המון אוכל דיאט שסתם לידע כללי הוא לא בריא ואפילו מסרטן! אני מעדיפה לאכול פחות ושיהיה באוכל כמה שפחות מרכיבים סינטטיים שמזיקים לגוף שלנו.

יצא לי לעשות גם דיאטה של שומרי משקל בגיל מסויים ושוב מירי, אבל זה לא ממש עזר.

יום אחד החלטתי לבנות לי תפריט, לא סתם תפריט תפריט כמו של הבנות הרזות האלה. הסוד איך להיות רזה טמון בארוחות ובכמויות. קשה להרגיל את הגוף למנות הקטנות יחסית שאוכלות הבנות הרזות האלה, אי אפשר לעשות זאת בהדרגה חייבים לעשות את השינוי בבת אחת, אחרת זה לא עובד. אבל הכי חשוב צריך לרצות בזה מבפנים כי אם לא רוצים לא יעזור בית דין המשקל לא יזוז גרם (לפחות לא למטה).

לא אפרט פה את כמויות המזון שאוכלים (או יותר נכון לא אוכלים שם), אני רק יכולה לומר שהתזונה הזו אחרי חודש משנה לי את חילוף החומרים פלאים, היא למעשה מגבירה לי את חילוף החומרים בצורה כזו שגם אם חרגתי מהתפריט ואכלתי יותר, זה בכלל לא ישפיע עלי.

פעמיים בחיים שלי עשיתי את הדיאטה הזו, פעם אחת בגיל 16 וחצי אז ירדתי ל53 קילו הצלחתי לשמור על זה במשך שנתיים עד שהיה לי חבר שהכריח אותי לאכול יותר. ופעם שניה אחרי הצבא אז ירדתי ל60 קילו, וגם הצלחתי לשמור על זה שנתיים עד שיצאתי עם התולעת שאהב לאכול.

ראיתי תמונות של עצמי והזדעזעתי, זו לא אני, לפחות לא במראה, אני לא מכירה את עצמי ככה, זו גם לא אני שאני רואה במראה כל יום בבוקר. זו אני בעיניים של אחרים, וזה לא נראה טוב, גם לא בעיניי.

אז החלטתי שאני אלחם בזה ויהיה מה, המעבר לת"א צריך לשמש לי כקטליזטור, בעיר שבה שמים דגש כל כך חזק על מראה חיצוני, ברוב מקומות העבודה זה ככה, זה משהו שמאוד קובע, ובכלל בגיל שלי אנשים מאוד מסתכלים על זה (וכמה אנשים אתם מכירים שאוהבים נשים מלאות שנוטות ליותר מרק מלאות?).

השינוי יבוא מבפנים. האמת שרע לי בב"ש וזו גם אחת הסיבות שמסבירות איך אני נראית. שוב הפסקתי להתאפר לעבודה, אין לי חשק להשקיע ואני מותשת מהעבודה שלי. אני אמנם אוהבת את מה שאני עושה אבל העבודה הזו מתישה אותי בכל יום מחדש גומרת אותי לגמרי.

כשאני מדוכאת משהו זה מה שקורה. וצריך לשים לזה סוף ומהר.

אני לא אוהבת את עצמי ככה.