קראתי שני ספרים של דן בראון. שני ספרים ומאף אחד לא התלהבתי יותר מדיי. אני לא מבינה מה אנשים מתלהבים מהסופר הזה. הוא לא כותב באופן מיוחד, והאמת שאחרי ספר אחד כבר מבינים את הפואנטה של "ללכת בעקבות הסמלים".

לפני שנה עבדתי בשבוע הספר בהוצאת ספרים שמוציאה את הספרים של דן בראון בעברית. הספרים האלה נמכרו כמו לחמניות טריות, חשבתי שאם זה כך כנראה שאלה ספרים ממש טובים.

לדעתי אלה ספרים שמקבלים אצלי ממוצע ומטה.

הספר הראשון שקראתי "צופן דה-וינצ'י" ספר שעשה הרבה רעש. לא אלאה אתכם בפרטי העלילה. אבל בסופו של דבר הכל סובב סביב סמלים שונים מעולם האומנות. הספר כתוב בשפה מאוד פשוטה ועממית (גם באנגלית השפה לא גבוהה). וכבר באמצע הספר יודעים מי הרוצח (או לפחות אני כבר ידעתי). מותח זה בטוח לא היה.

על צופן דה-וינצ'י כתבתי פה:

הספר השני שקראתי ובעצם זה היה ממש בשבוע האחרון שסיימתי אותו הוא "מלאכים ושדים" שיצא בחו"ל לפני "הצופן" אבל בארץ יצא אחריו. הספר הזה היה כתוב הרבה יותר טוב, למרות שאחרי שקוראים כבר ספר אחד של דן בראון, כבר יודעים בערך איך תיראה העלילה של הסיפור, אותו חוקר, מישהו נרצח, לא יודעים ע"י מי, ועכשיו המצוד למציאת הרוצח ומפעילו. אז שינו את הדמויות מסביב ואת המקומות, אבל העלילה על אותו רעיון בדיוק, ללכת במבוך הסמלים כדי להגיע לסוף המסלול. כשהתחלתי לקרוא את הספר כל הזמן בדקתי שאכן אני קוראת את הספר הזה, ההתחלה שלו דומה מאוד להתחלה של ה"צופן". הסוף לא היה בדיוק כמו שחשבתי, אבל עדיין זה לא היה מותח כמו שהייתי מצפה מספר מתח להיות עדיין הסוף הטוב היה צפוי. אין שום הפתעות בספר הזה, אין שום מתח, הכל פשוט צפוי וכאילו ידוע מראש (כמו סרט אמריקאי).

ספר קליל, בכלל לא מלהיב, אני חושבת שאחרי שני ספרים של דן בראון אני בהחלט אוותר על השלישי. אין שם שום דבר מיוחד, שום דבר שסחף אותי, שום דבר שעשה לי ואוו.

ואני קוראת כל חיי הרבה ספרים, וישנם ספרים שיצא לי לקרוא יותר מפעם אחת.

אבל הספרים האלה לא מומלצים על ידי בכלל.

חומר למחשבה...