לעיתים מאוד רחוקות הגעתי למצב שבו אני רוצה להוציא מישהו מהחיים שלי. משימה לא קלה, במיוחד לאנשים שנורא נוח להם להיות חלק מחיים של אנשים אחרים.

הפעם מדובר באייל, אותו בחור שכתבתי עליו לפני כמה פוסטים שהלכתי לאכול איתו במסעדה.

סתם רקע כללי, הוא בן 25 הכרתי אותו לפני שנתיים שחיפשתי דירות בב"ש לפני שהתחלתי את המכינה, הוא חיפש שותפים, אבל הוא גר רחוק  מהמכינה ככה שלא התאים לי, קצת ייעץ לי על מה להסתכל ועל מה לא ויצא שהחלפנו טלפונים, הוא התקשר ויצא לנו להיות בקשר.

איזה קשר של פעם ב... מדברים בנייד, ובעיקר במחשב.

הבן אדם גאון במתמטיקה, כל מה שקשור לתחום הריאלי אצלו זה הדבר הכי פשוט בעולם. אבל באופי הוא דפוק לגמרי, אבל ברמה של דפיקות שקשה ממש לתקשר איתו.

סתם בתור דוגמא, הוא מנסה כל הזמן לעצבן אותי, אומר לי בכוונה דברים מרגיזים ואני, אני לא ממש מגיבה לזה, אבל זה מעצבן.

לפני שבועיים באותו יום שנפגשתי איתו הוא שאל אם אני מתרגשת, אמרתי לו שיספיק להגיד דברים מעצבנים כי זה לא במקום.

לא ממש הפנים את הרעיון.

אתמול יצא לי ללכת לאותה מסעדה עם חברה טובה שלי והמלצרית זכרה את אייל ואת השטויות שהוא דיבר, היא ידעה בדיוק על מי אני מדברת (כי היא שאלה אם זו פעם ראשונה שלנו פה).

חוץ מזה שהוא בא עם חולצה שהיו עליה כתמים (יאק! איך הוא יוצא ככה מהבית?).

חוץ מזה הוא זוכר את התאריך המדוייק שבו הוא פגש אותי (חולני לא?).

כשהוא מדבר הוא מדבר על הנושאים הכי לא מעניינים בעולם.

הגידול הסרטני שיש לכלבה שלו (שהיא בת 15).

על כל המשפחה שלו (והוא גם שולח לי מיילים עם תמונות של כולם, גם של הכלבה).

כשהייתה לו חברה הוא שלח לי תמונה שלה.

אני יודעת לפרטי פרטים את הפרוייקט שהוא והשותפים שלו הגישו בסוף התואר (ממש עכשיו) כשהוא טורח לספר לי עם איזה קודים הם כתבו, ואיך הפרוייקט יצא כ"כ מוצלח ואיך הוא כתב בעצמו קוד שסידר להם את כל התוכנה בצ'יק.

הוא לא יודע לקנות בגדים (בעצם כשחושבים על זה רוב הגברים לא חזקים בזה במיוחד, הסטרייטים שביניהם לפחות) והוא מסוגל ללכת עם בגדים עם כתמים מחוץ לבית גם למקומות שזה ממש לא מתאים להתלבש ככה.

והכי נורא, הוא לא סותם את הפה לרגע. הוא כל הזמן מדבר

הייתה פעם אחת שנסעתי ברכבת והוא במקרה ראה אותי שם, ואני תמיד נוסעת עם דיסקמן ומוזיקה, ושמתי מוזיקה כי ככה נוח לי להירגע בנסיעה צפונה, וראיתי אותו כל שניה בא כאילו להגיד לי משהו (או השד יודע מה הוא בדק).

אני קוראת לו ידיד שלי ואני תוהה אם הוא באמת ידיד שלי.

בעצם אני קוראת לכל הידידים שלי חברים שלי ולא ידידים (אם זה אומר משהו).

החלטתי לנקוט בשיטת הסינון, קרי לא לענות לטלפונים שלו, לא לשלוח לו מיילים, לא להגיב למה שהוא שולח לי, אם זה בICQ  או במסנג'ר.

סתם דוגמאות לדברים מעצבנים שהוא כתב לי:

(על היום שבו הלכנו למסעדה):

אייל: היום הייתי במסעדה יפנית,

והשווצתי ביכולות המקלות שלי....

ואז פניתי לסכו"ם כמו בן אדם....

אני: וזה אמור לעניין אותי כי???

אייל: כי הראיתי לך אז את יכולות הסכום שלי

וזה ריגש אותך

(אתמול, הודעה באותו הקשר שלא הגבתי לה)

אייל: היי הדר!!!!!!

מה שלומך?

אני נזכר באותה ארוחת צהריים קסומה במסעדה הסינית,

ונדמה שריח הסושי עולה באפי...

(קסומה??? זה היה זוועה לא ידעתי איפה לקבור את עצמי באותה ארוחה)

(הודעה לא קשורה מלפני כמה ימים):

אייל: היום היה להילה ניתוח,

ולקחתי את הדברים שלי מימית.....

יום ממש ממש קשה

(הכלבה זו הילה, ימית זו האקסית שלו).

(שאלה קבועה שלו):

אייל: שכחתי לשאול,

מה את לובשת?

ועוד דוגמאות מעצבנות:

לאיפה נעלמה נסיכת הלבבות ?

הדר , תשובי הדר!!!

את חסרה לכולנו

מה יפה כמוך עושה בצ'ט כזה?

זה הבן אדם הזה מעצבן אותי

החלטתי שלא מתאים לי להיות בקשר איתו

והאמת שאין לי כוח לדבר איתו ולנמק

כי אלפי פעמים כבר אמרתי לו שהוא אומר דברים מעצבנים (וגם דברים שלא מעניינים אותי). וזה לא הופנם.

אז נסנן, הכי קל לסנן...