ובעניין טלפונים, זוכרים את זה שהכרתי בשיחה מהעבודה. אז יצא לנו לדבר פה ושם, אבל למען האמת אין לי זמן לדבר איתו. הוא לומד בשעות היום (אז יש לי זמן) ואני עובדת בערב (אז יש לו זמן) וזה מטומטם לגמרי להתקשר למישהו כדי לדבר איתו בקושי 5 דקות כי זה כל הזמן שיש לי (וגם בו הייתי מעדיפה לא לדבר עם אף אחד, גם ככה אני מדברת 8 שעות בטלפון בעבודה).

והוא באמת בן אדם מאוד נחמד, פשוט אני עסוקה בעניינים שלי ובמעבר לת"א, וכל עוד אני עובדת בשעות מטורפות אין לי זמן לאף אחד ושום דבר.

אתמול בעבודה שלי, כשסתם ישנו בחוץ כמה חבר'ה, אלה שעדיין לא שמעו שאני עוברת למרכז, ושאלו אותי למה אני עוברת לבד ולא עם חבר שלי. שאמרתי שאין לי חבר (מה לעשות לא כולם מכירים אותי במוקד) הרימו גבה.

מצחיק, אבל משום מה יש להרבה אנשים הרושם שאני תפוסה.

סבא שלי קנה לאחותי הקטנה מחשב.

מדהים שדווקא הוא מכולם קנה (לא שחסר לו כסף אבל הוא קמצן).

את המפרט של המחשב הרכיב ספי (וכל הקרדיט לו).

ואני צריכה להתקין שם windows ועוד זוטות שונות.

כמובן שלא קנינו את המחשב הכי חדיש, אלא לפי הצרכים שאמא שלי הציבה

מחשב שישמש בעיקר לאינטרנט והדפסת עבודות

הוא יתמוך במשחקים עם גרפיקה, אבל לא החדשים חדשים שיש היום (עם הגרפיקה הכבדה).

אבל הכרטיס מסך בהחלט מכובד והוא יתמוך ברוב המשחקים שיש סיכוי שאחותי תמצא לעצמה זמן לשחק בהם.

כל זה, כולל מסך (החלק הכי יקר במחשב הוא המסך), כולל מדפסת, כולל צורב DVD עלה משהו בסביבות 3.5 אלף שזה ממש לא יקר לדעתי

לפני 5 שנים כשההורים שלי קנו את המחשב שאני עובדת עליו היום (בלי לשאול אותי בכלל) הם שילמו עליו משהו כמו 7 אלף (גניבה לאור היום).

אגב לאורך כל תקופת הרכבת המפרט ועד שהמחשב הגיע לביתם של ההורים שלי אבא שלי כל הזמן התלונן שאנחנו צריכים ללכת לטכנאי פרטי, ושהוא מכיר אנשים מהמושב שמשתמשים בשירותיו והם מאוד מרוצים.

אמא שלי אמרה לו בתגובה שהיא רוצה שיגיע המחשב ולא לראות את הטכנאי יותר. היא לא צריכה ממנו שירות, היא צריכה שהמוצר שהוא הרכיב יהיה טוב ככה שהם לא יצטרכו לקרוא לו. ככה לדעתי מוכרים מחשב טוב.

הטכנאי שמכר להורים שלי את המחשב לפני 5 שנים קינפג את הלוח M  לא נכון (דבר שהיה הורס את המעבד בסופו של דבר) במקרה בגלל הבעיות הרבות פניתי לספי שהוא באמת גילה את הבעיה ועזר לי לקנפג את הלוח מחדש.

מחשב קונים ממקום שיש לו אבא ואמא.

ולא אתם ממש לא צריכים שהטכנאי מחשבים יגיע אליהם פעם בחודש בגלל שמשהו לא עובד טוב. שום דבר לא צריך להתקלקל (בטח לא בחומרה).

אבל טכנאים עושים את זה כדי להרוויח מאנשים עוד כסף...

השותפים שלי היו השבוע בבית. סדום ועמורה, זה מה שהולך פה.

אם לא הייתי עוברת מפה בשבוע הבא עוד הייתי מנקה.

אבל האמת אין לי כוח.

ואם הם יהיו פה בשבוע הבא ויטנפו את הכל שוב? למי יש כוח לנקות אחריהם???

אפילו את הזבל שלהם הם לא טורחים לזרוק לפח הם משאירים אותו בחדר מדרגות כדי שאני אשליך לפח (וזה מסריח אחרי שזה עומד כמה שעות בחוץ).

הם אגב עוד לא יודעים שאני עוזבת

האמת שאין לי כוונות להגיד להם בכלל

הם פשוט יגיעו לפה ויגלו שנעלמתי יחד עם הדברים שלי.

יש להם את הנייד שלי ויש להם מייל, הם יוכלו ליצור איתי קשר אם הם רוצים.

הכי נחמד זה שמישהו מהם יבוא כדי לעשות כביסה ולא תהיה מכונת כביסה.

זו ה"נקמה" שלי על השנה הזו, שבה הם עשו לי את המוות.

ביום שאני אעבור, המוביל יגיע לפה יחד עם סבלים.

אבא שלי וסבא שלי יחכו לי בדירה.

הם לא יגיעו לפה, כי אין מקום במשאית בשבילם.

הבעיה הכי גדולה שלי היום היא למצוא קרטונים לארוז את הכל.

אני מעדיפה לארוז את רוב הדברים מאשר שהסבלים יעשו את זה.

אבל בכלל שהשותפים שלי פה, אני לא יכולה לארוז ולהוציא את הדברים מהחדר שלי אם זה בשקיות ואם זה בקרטונים, הם עוד עלולים לזרוק את זה לפח.

חוץ מזה אני לא רוצה שהם יידעו שאני עוזבת (הם גם לא נמצאים פה בדר"כ ביום חמישי).

אני אמרתי להם שאני אעזוב בסביבות ה-20 בספטמבר (אז בעצם נגמר החוזה).

לא מגיע להם לדעת, וגם אני לא חייבת לומר להם את זה.

אני משלמת עד סוף החוזה, ואין לי בעיה להתחלק איתם בחשבונות חשמל מים וארנונה.

רק לא להיות פה, כי נמאס לי כבר מזמן.

נשארו לי עוד 5 משמרות בעבודה, ואני עוזבת.

יום רביעי לפני המעבד יש לי חופש עד יום ראשון בבוקר.

מספיק זמן להתארגן על עצמי.

שיהיה המשך שבוע שקט