ביום חמישי יצאתי מהעבודה מוקדם כדי לנסוע לב"ש.
אנשים שאלו אותי מה אני מחפשת שם, הרי הייתי שם שנתיים.
אז בשנתיים צוברים חברים במקום, חברות ליתר הדיוק.
ואותן נסעתי לבקר.
קודם כל נפגשתי עם התולעת שבא עם החברה שלו שלא רצתה לשבת איתנו באותו שולחן (אז לא ראיתי אותה ב-LIVE ראיתי רק תמונה). החזרתי לו את כל הכסף שאני חייבת לו, ב4 תשלומים.
חוץ מזה סתם ישבנו ודיברנו.
הוא סיפר לי שהוא ומרינה (זו חברה שלו) פתחו חשבון בנק משותף יחד, בגלל שהם שוכרים יחד דירה ויש להם הוצאות משותפות (מה שגרם לי להרים גבה, מי המשוגע שאחרי שנה פותח חשבון בנק משותף עם החברה שלו? חשבתי שעושים את זה רק כשהולכים למסד את הקשר). חוץ מזה אמר שהוא עייף מהעבודה. ושהוא ממש שמח שטוב לי במקום החדש.
הוא היה דיי על קוצים, כאילו שאם חברה שלו תראה אותנו יחד ייקרה לה משהו, למרות שאמרתי לו שלא אכפת לי אם היא תבוא לשבת איתנו. היא התקשרה בערך כל 5-10 דקות כדי לבדוק שהכל בסדר.
אני אשאר איתו בקשר עד שהוא יקבל את כל הכסף שלו, נראה לי פייר, רק כדי שלא תהיינה בעיות כלשהן בנידון.
למרות שהוא אמר לי "תשמרי על קשר"
אבל לא נראה לי שזה ייקרה.
חברה שלי באה לקחת אותי ונסענו לבית החדש שהיא שכרה ברמות. סוף סוף שכונה נורמלית, לא כמו שכונה ג' שם היא גרה עד לפני חודשיים. בית מרווח שיש בו הרגשה של בית. קבענו עם כמה חברות שעבדו איתי במוקד בב"ש.
שמעתי כל כך הרבה על העבודה שם שיצא לי מכל החורים האפשריים. איך האנשים במוקד מתדרדרים, איך הר"צ שלהם עושה עייפה ועייפה, איך יש מישהי בצוות שמתחנפת לר"צ ושכל הצוות שונא אותה (היא קוראת לו אבא, מי תקרא לבוס שלה אבא???).
גם נסענו למוקד לראות קצת אנשים שעבדו איתי, היה נחמד, שום דבר לא השתנה שם יותר מדיי. רוב האנשים שאני מכירה נמצאים במשמרות ערב.
הלכנו לאכול בנאפיס. קודם כל בגלל שבנאפיס יש הכל (גם בשרי וגם חלבי) ושנית זה אחד המקומות היחידים בב"ש שפתוחים אחרי 10 בלילה. ושם ישבנו וקישקשנו, דיברנו שוב איך לא על עבודה, אכלנו גם בין לבין.
בסופו של דבר סוכם ש"צריך לעשות את זה יותר".
כמעט חודשיים שלא הייתי בב"ש ואני מרגישה כל כך לא שייכת לעיר הזו יותר. גם רואים עלי שאני לא משם, אני מתלבשת אחרת, מדברת אחרת, הכל אחר. וגם זו עיר ממש קטנה.
שכחתי כמה קר יכול להיות בעיר הזו, ממש קפוא שם.
אחרי הארוחה נסענו לבית של י' היא זו שישנתי אצלה.
המשכנו להתקשקש עד שהעייפות הכריעה אותנו.
2 חברות פרשו הבייתה לישון ואנחנו פרשנו לישון בבית שלה.
כמובן שבבוקר קמנו והמשכנו להתקשקש ((:
ואז חזרתי לת"א ומשם לבית של ההורים שלי.
אצל ההורים שלי חגגנו לסבתא שלי 85.
זו אמא של אבא שלי (זו שיש לה אלצהיימר)
ואי לכך כל המשפחה מהצד של אבא שלי התארחו אצל ההורים שלי בבית.
אמא שלי הכינה אוכל סיני, שזה כידוע אוכל שמכינים ממש קצת זמן לפני ההגשה, ב5 אחה"צ שום דבר עוד אל היה מוכן ואבא שלי היה בעצבים מזה (הוא אוהב שהכל מוכן יום מראש) והוא שיגע את כולם, אני הלכתי לישון (כי בב"ש לא ישנתי הרבה).
היה קריר בערב, בעצם אפילו היה קר למדיי ומזל שאמא שלי החליטה שנעשה את זה בתוך הבית, למרות טירוניותו של אבא שלי שחום איימים בתוך הבית. רק אבא שלי ואחותו התלוננו על כמה שחם בתוך הבית, שניהם סובלים מחום (ודודה שלי הכריזה שלאנשים שסובלים מחום יש יותר סיכוי לחלות באלצהיימר).
האוכל היה נפלא, החברה הייתה משעשעת למדיי, לא החברה היומיומית שלי, אבל עדיין משפחה.
וכן הייתה האטרקציה לש הערב, הנינה של סבתא שלי (להגיד הבת של בת הדודה שלי זה יותר מדיי ארוך), ילדונת מתוקה עם לחיים ורודות, קטנטונת כזו, יפייפיה ממש (ואני לא מתלהבת מילדים בדר"כ). הייתם צריכים לראות איך אבא שלי עשה לה קולות (אני כמעט נקרעתי מצחוק).
לקראת 10 בלילה כולם התקפלו.
אחרי הכל הם הגיעו מקצוות הארץ. בת דודה שלי ובעלה הגיעו מב"ש, דודה שלי בעלה והבנות הנוספות הגיעו מאיזו חיפה והייתה להם חתיכת נסיעה הבייתה.
בעצם היחידי שלא היה זה אחי, שעושה מארבים כל לילה השד יודע איפה.
ואני אני קיבתי אתמול חיסון נגד שפעת. ואני מרגישה כאילו באמת יש לי שפעת. אמרו שזה תופעות לוואי שעוברות אחרי 24 שעות, אבל 24 שעות עברו ואני עדיין מרגישה זוועה (ואף פעם אל היה לי את זה אני כבר יותר מ-10 שנים מקבלת חיסונים נגד שפעת). אם מחר בבוקר אני ארגיש זוועה אני הולכת לרופא (שכבר ביררתי איפה יש מרפאה וזה דיי קרוב). אין מצב שאני אגיע לעבודה כשאני מרגישה לא טוב.
כל מי שנכנס היום לבית (כי יש פה עוד אנשים שגרים בקומת למעלה) הרים גבה כשהוא ראה אותי עם טרנינג ופליז, מסתבר שהיה היום חם...
שיהיה לכולנו שבוע מדהים ונטול שפעות!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
