בעבודה היה לנו מעבר דירה. אני לא יודעת אם בכל מקום זה ככה, אבל התאגיד היה ממש לא מאורגן על עצמו. לפחות בעיני, שהמחלקה שלי הייתה אחראית על הכל.

הגענו לבית החדש שלנו בפארק ההיי-טק אי שם, קודם כל הבניינים מבחוץ נראים ממש יפים, באמת השקיעו בעיצוב, פנג שוואי סטייל (לפחות מבחוץ) מבפנים חברת היי-טק לכל דבר.

3 אגפים עברו ביום חמישי, טכנולוגיה ותשתיות (שזה האגף שלי) שיווק, ועוד אגף אחד. בלאגן אטומי זו לא מילה להגדיר את האנדרלמוסיה שהלכה שם. בחלק מהמקומות עדיין לא סיימו לצבוע (הריח של הצבע הרג אותי לגמרי), ובחלק מהמקומות פירקו שוב את הרצפה הצפה.

אבל אולי זה היה ככה רק בימים הראשונים, אני לא יודעת.

לצוות שלי יש משרד סגור, יתר האגף יושב בקיוביקלס, שזה משרדים ב-open space קוביות כאלה בלי גג בחלל פתוח. כמובן שלמנהלים הגדולים יש משרדים משלהם.

אז יש לנו מרכזיית IP שזה נחמד וטלפונים מתוחכמים, אבל האוזניות שלנו לא מתאימות להם, נסו לענות במשך 11 שעות לטלפון בלי אוזנייה כשאתם צריכים להשתמש במחשב תוך כדי לעשות כל מיני דברים. ממש לא נוח.

ואה כן היציאה החדשה, אסור לאכול במשרדים (אני עוד יכולה להבין את זה) או בכלל בתוך הבניין. אבל מה שהכי עיצבן היה בעצם שאמרו לנו שאסור לשתות בתוך המשרדים. מה אנשים השתגעו??? איך הם רוצים שנעבוד, אני שותה תוך כדי שיחה שאני מרגישה צורך, אני לא אצא במיוחד בשביל לשתות.

נראה לי שזה רק בגלל שהמקום חדש. ביום ראשון יגיעו המון עובדים שיעשו המון רעש.

ואה כן לא סיפרתי את הדבר הכי חשוב, החדר אוכל ייפתח רק עוד חודש (וזה אולי, כי כפי שהבנתם התאגיד מאוד מסודר ומאורגן על עצמו), ועד אז לא ברור איך ואיפה נאכל, בהתחשב בעובדה שאסור לאכול בתוך הבניין, קפיטריה עוד לא הכינו, ואין מסעדות נורמליות בכלל ברדיוס הקרוב (קרי 5 דקות הליכה מהעבודה).

אז יש לנו הסעות לעבודה ומהעבודה.

לי יש בעיה קלה עם ההסעות, אני גרה בכפר שלם שזו שכונה בת"א שדיי מבודדת מכל ת"א האוטובוסים שיוצאים מפה מגיעים לתחנה המרכזית (ומשם לעוד מקומות) והמקום איסוף בדרום ת"א הוא ביד אליהו (ממש ליד האצטדיון) שזה 10 דקות נסיעה מהבית שלי אבל אין אף אוטובוס שעובר באזור.

בינתיים אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי שאני נוסעת ברכבת. אוטובוס לרכבת, ב7 בבוקר רכבת לבית יהושע ומשם יש הסעה לעבודה. נראה איך זה ילך עם זה.

מצד שני חשבתי לעצמי שאם אני אקום 5 דקות יותר מוקדם, אני יכולה לקחת אוטובוס, לרדת ברכבת לנסוע לרכבת מרכז ומשם לקחת הסעה לחברה (כי יש הסעות מדרך נמיר). טוב הכל בסופו של דבר תלוי אם לא ישנו את השעות של ההסעות, כי אני לא יודעת כמה זמן ייקח להגיע מת"א לכיוון נתניה בבוקר (בטוח שיש פקקים בדרך). ההסעה מדרך נמיר קרי רכבת מרכז יוצאת (אם אני לא טועה) ב7:20 בבוקר, מה שאומר שאם אני רוצה אני יכולה להגיע אליה.

השבוע הזה יהיה שבוע הניסיון שלי ברכבת. בכלל נראה לי הרבה יותר נחמד לנסוע בהסעות עם אנשים שמכירים, ככה לא משעמם בדרך...

נראה מה יהיה בסוף השבוע הזה.

היום חגגנו לאחותי יום הולדת בחיק המשפחה. מזג אוויר חורפי וכל המשפחה נכנסה לתוך הבית. לא שהטמפרטורה בבית הייתה שונה מבחוץ אמא שלי החליטה שלא מדליקים את המזגן וכולם ישבו בפנים עם מעילים. לפעמים אני ממש לא מבינה את ההורים שלי, מה הם לא שמו לב שכולם נשארו עם המעילים שלהם? איך הם מארחים ככה?

בכל מקרה דודה שלי ואני איחרנו איחור אופנתי, כי היא לא התעוררה. בעצם היא התעוררה בשעה שהיינו אמורות להיות שם. ככה שהגענו אחרי שכולם כבר אכלו. אני קפאתי מקור והלכתי לסדר לאחותי דברים במחשב והדלקתי את המזגן בחדר שלה היו 13 מעלות בתוך הבית, שאף אחד לא יגיד לי שזו טמפרטורה שנעים לשבת בה.

אמא שלי לפעמים פשוט מעצבנת עם הקטע שלה של לא להפעיל מזגן. היא לא אוהבת מזגנים זה עושה לה כאבי ראש.

אחותי שמחה על התשומת לב, קיבלה כל מיני מתנות. גם ביום של היום הולדת שלה חברות שלה עשו לה מסיבה והיא קיבלה כל מיני מתנות נחמדות כאלה.

כשהייתי בבית גם לקחתי את הדואר שהגיע אלי. הגיעה אלי גם ההזמנה לחתונה של דרור. הזמנה יפה למדיי. האירוע בגן אירועים ליד חדרה. חתיכת פרוייקט להגיע לשם ולחזור.

השבוע יצא לי לדבר עם דרור, מסתבר שהם טרם בחרו DJ לאירוע. לא נראה לי שאפשר שבוע ומשהו לפני אירוע למצוא DJ  שיש לו יום פנוי.

הוא מצא JD-אית שמנגנת בעיקר מוזיקת עולם, שזו מוזיקה יפה, אבל לא כולם מתחברים אליה. זה יכול לעשות אירוע ייחודי, ומצד שני יכול גם להשפיע על כל האירוע עצמו.

האמת שדרור ממש השתנה מאז שהוא עזב את ב"ש הוא כמו בן אדם חדש, ואני שמחה בשבילו, סוף סוף אני שומעת שהוא מאושר.

מאז שהתעוררתי בבוקר יורד באזור המרכז גשם שוטף שבקושי מפסיק לרגע. אני לא טיפוס של חורף, בטח לא של קור (אני סובלת מקור) והגשם הזה משגע אותי.

הסופ"ש שלי היה קצר מדיי לטעמי (התחיל רק בשתיים בצהריים ביום שישי) בגלל העבודה כמובן, ולא ששבוע הבא יהיה קל יותר. אבל שיהיה, אני לא מפחדת מעבודה, אבל אני רוצה חיים גם אחרי העבודה.

שיהיה לכולנו שבוע טוב וחם!