אתם מכירים את זה שאפילו שאתם נמצאים בחופש השבוע שלכם עמוס יותר מתמיד?

נכנסנו למין שגרה כזו של עבודה. אין יותר מדיי דברים מיוחדים שקורים בעבודה, אתם יודעים, יש את הדברים הרגילים. אולי היה לנו חודש קשה ועכשיו השגרה נראית מבורכת משהו. טוב כל עוד אני לא אצטרך לקום בבוקר בשעות מוזרות (קרי 5 בבוקר) אז הכל בסדר.

אז לקחתי השבוע יומיים חופש, הייתי צריכה את החופש הזה בעיקר בשביל לנוח, אבל למי היה זמן לנוח?

ביום הראשון של החופש הלכנו אמא שלי ואני לספא, אני הזמנתי אותה (בתור מתנת יום הולדת), הלכנו לספא מעולה במושב גינתון, היה מדהים. ג'קוזי עם מלא זרמים של מים ומסאז' 50 דקות. עוד כמה סידורים קטנים באותו היום וחזרתי הבייתה לת"א. היה יום נפלא, השמש הייתה בחוץ היה נעים.

ביום השני של החופש, בו תיכננתי לעשות קצת קניות לסלון שלי (כל חודש אני משדרגת אותו במשהו חדש), אז היה יום נוראי, ענן של חול כיסה את ת"א. הלכתי לנחלת בנימין כדי למצוא שם וילונות, והייתה רוח נוראית. שעה שהסתכלתי על וילונות, ולא הצלחתי להחליט מה אני רוצה וילון שקוף או וילון אטום, בכל מקרה זה היה צריך להיות בבורדו (כדי שזה יתאים לסלון). בסוף בחרתי בוילון אטום בבורדו עתיק כזה, ממש יפה. ועפתי משם (יחד עם הרוח) כמה שיותר מהר.

היות ואני ממש לא מכירה את ת"א כמו שצריך הטרטרתי באוטובוסים קצת, לא נורא, לפחות ככה אני אלמד להכיר רחובות, ככה שמצאתי את עצמי פתאום בצפון ת"א ליד הים, ומשם נסעתי לדיזנגוף סנטר, שנים שלא הייתי בקניון הזה, והאמת הוא ירד מגדולתו, אין מה לחפש שם והשוטטות בסיבובים עושה לי סחרחורת משהו. חתכתי משם לעזריאלי, לברוח מהמזג אוויר הנוראי שהיה בחוץ.

סכנה לשים אותי בקניון! אני נתקפת בהלת קניות. בסה"כ רציתי לקנות ג'ינס ונעליים. אבל לא, לא מצאתי ג'ינס (כשאני באה לקנות גי'נס אני אף פעם לא מוצאת אבל כשאני באה לקנות משהו אחר אני בסוף יוצאת עם ג'ינס). אז קניתי דגמ"ח מהמם בקסטרו (כן יש לי משהו איתם, יש להם מכנסיים ומעילים יפים לאללה) ועוד מכנסיים שחורים ברנואר (אני רק חושבת איך זה שלפני שנתיים רנואר היו כאלה יקרים וייצרו בגדים רק לבנות רזות רזות, ופתאום הבגדים שלהם יושבים עלי מעולה, וזה גם לא יקר). קניתי נעלים מהממות בגזית, עם שפיצים (אפילו שאני לא אוהבת שפיצים, אבל אלה פשוט היו גם נוחות וגם יפות). ועוד כל מיני דברים קטנים כמו 3 זוגות עגילים שקניתי בtop ten 2 דיסקים בטאווררקורדס (כן אני מהאנשים שגם קונים דיסקים) וגם 2 חזיות שקניתי בwomen only.

כבר אמרתי שאסור לי להגיע לקניון???

והנה המלצה על דיסק מעולה. הדיסק של מירי מסיקה! אחד הדיסקים הכי טובים שיצא לי לשמוע לאחרונה. כל שיר, שיר. יש שם גם ביצועים חדשים ל"הצל ואני" של פוליקר וגם ל"שיר לשירה" של יהונתן גפן, ואני בדר"כ לא אוהבת חידושים אבל זה יצא מעולה. אני לא זוכרת מתי קניתי דיסק שממש אהבתי לשמוע ככה את כל השירים שיש בו. באמת שווה לקנות את הדיסק, אחד מהמשובחים שיצא לי לשמוע לאחרונה.

חמישי עובדים כרגיל והשבוע גם משמרת בשישי. זה לא נורא לרוב שקט פה בימי שישי. האמת שיצא לי לעבוד עם 3 אחמ"שים שונים אבל יש מישהו שתמיד כשהוא נמצא הכל שקט ורגוע, וזה הכי טוב ביום שישי, כי גם ככה אנחנו עייפים מכל השבוע.

השבוע הייתה לי שיחה עם הר"צ שלי, הוא עושה לנו טבלאות נתונים כמו שעושים במוקדי שירות. טוב אנחנו סוג של מוקד שירות, רק שה"לקוחות" שלנו הם עובדי חברה שלא צועקים עלינו וכו'. בכל מקרה לפני 3 חודשים ומשהו כשהוא רק התחיל הנתונים שלי לא היו טובים (הייתי פה רק חודשיים) ואח"כ עברנו ליקום (אתם בטח זוכרים שהיה לי ריבאיתו לפני חודשיים בערך) ועד שהתקינו את המערכת שבודקת שיחות עבר קצת זמן. מסתבר שהנתונים שלי דיי טובים, הוא היה מאוד מרוצה! (הוא בעצמו אמר) הזמן שיחה הממוצע שלי עומד על 3:15 דקות (דקה פחות מהזמן של הצוות) ואני עונה על 9 שיחות בשעה בממוצע (כשהממוצע הצוותי הוא 7 שיחות בשעה) וזה טוב. וזה היה מאוד נחמד לשמוע את הדברים האלה.

תמיד לוקח לי חודשיים-שלושה עד שאני ממש נכנסת למערכת ומתמקצעת כמו שצריך.

חלק מהנציגים אצלינו התעצבנו כי הוא העיר להם על המון דברים, וזה נשמע לא נעים, כי אנחנו עובדים מאוד קשה, כל אחד מאתנו, וזה מבאס לשמוע פידבקים שליליים. זה לא שהר"צ שלי עושה את זה בכוונה (לא היה לו שום דבר שלילי להגיד עלי למשל) אבל הוא רוצה שנעמוד ביעדים מסויימים, וכדי שכל הצוות יעמוד ביעדים כולם צריכים להשתדל.

זה אף פעם לא נחמד לשמוע פידבקים שליליים, אבל זה בא בסופו של דבר במטרה לשפר את המצב הקיים.

בתוך המחלקה שלי יש גם צוות של טכנאים, שהם בעצם טכנאי שטח שהם עושים מה שאנחנו לא מצליחים לסדר מרחוק (טכנאי מחשבים הכוונה). בכל מקרה יש טכנאים שממוקמים בכל מקום שבו יש משרדים של החברה. כשהכי הרבה טכנאים נמצאים כמובן ביקום (איך לא). לפני חודש התחיל לעבוד טכנאי חדש (ברשל"צ) והוא לבד שם לגמרי (לא שזה מוקד גדול כל כך). אבל סתם יצא לי לדבר איתו (הוא ביקש עזרה בכמה מערכות שהוא לא מכיר) וככה שיצא שאתמול דיברנו שעה וחצי בטלפון (על חשבון הברון, טלפון חברה, כשאנחנו מדברים ביננו זה לא עולה לנו). והוא סיפר לי שהטכנאי שהיה לפניו עשה רק כיבוי שריפות וכמה המצב של המוקד שם על הפנים, שיש מלא מחשבים שלא עובדים וששום דבר שם לא מסודר. והוא שם כל יום עד 9-10 בלילה כדי לסדר את הבלאגן (הוא דווקא לא אמר את זה בטון מתלונן, נראה לי שהוא ממש אוהב את מה שהוא עושה). רק שתבינו שכל הטכנאים שלנו (שמסדרים דברים בתוך החברה) מסיימים לעבוד ב17:00 ועפים הבייתה. צחקתי עליו שאין לו חיים (כאילו שלי יש) ושהוא משקיע יותר מדיי בעבודה. הוא גם טיפוס נחמד כזה, בטלפון למשל הוא נשמע אחרת לגמרי מאשר face to face (אז הוא יותר ביישן). לי לא מפריע לעזור לו, זה נחמד דווקא להרגיש שאני עושה קצת יותר מהעבודה ה"רגילה" שלי.

במיילים שהוא כותב לי הוא קורא לי הדרי...

זה מוזר, הוא בקושי מכיר אותי, אבל לא הערתי לו על זה...

הנה כתבתי פה מגילה (מראה רק כמה זמן פנוי יש לי ביום שישי בעבודה).

וגם הפסיק הגשם (שזה בכלל משמח)

אז שיהיה לכולנו סופ"ש מדהים! (וחם)