יום שישי, אמא שלי מתקשרת אלי אחה"צ.

מספרת לי שהיא אבא שלי ואחותי היו בביה"ח 5 שעות.

אחותי אושפזה, כי היא התעלפה וקיבלה מכה בראש וגם חתכה את האוזן שלה.

בנוסף כשהם חזרו הבייתה הדלת של הארון נפלה לה על הרגל והיא שברה את האצבע.

עיצבן אותי שאמא שלי מספרת לי דברים כאלה מאוחר, כאילו זו אחותי! אני דואגת לה, מגיע לי לדעת אם קורה דבר כזה. אני לא צריכה לשמוע דברים כאלה 12 שעות אחרי שזה קורה. אפשר להתקשר אלי, אפשר להשאיר לי הודעה או לשלוח SMS.

והכי מעצבן זה שאמא שלי מספרת לי את זה כבדרך אגב. זה היא משהו בסגנון "את יודעת, אחותך נפלה..." וכו'...

גל התקשר אלי, המצחיק הזה לא יודע להשתמש בword. כתב משהו ורצה לעצב את זה בצורה מסויימת. שעה בהיתי במסמך בניסיון להבין מה לא בסדר. בסוף גיליתי!

אני אוהבת אתגרים כאלה, אני לרוב מצליחה לפתור אותם. אני מכירה את היישומים של office טוב למדיי (טוב הדרכתי עליהם כמה שנים כשהייתי בצבא). 

לפעמים הורג אותי אנשים שלא יודעים לעשות את הדברים הבסיסיים ב-word ומנסים למצוא דרכים חילופיות (שאח"כ לוקח לי שעה למצוא מה הם עשו לא בסדר). האמת שזה היה מצחיק, אני מצפה למישהו במקצוע שלי (מחשבים) לדעת את הבסיס ב-office.

לפעמים כשגברים כותבים לי ב-SMS שהם יתקשרו אלי אח"כ, אח"כ הכוונה שלהם למחר.

אז למה לא להגיד "אני אתקשר מחר" זה משגע להגיד אח"כ ושהאח"כ לא מגיע

ולא אני לא מחכה ליד הטלפון שהוא יתקשר, אם היה חשוב לי הייתי מתקשרת בעצמי.

יום שבת, בוקר (משהו כמו 11 בבוקר) טלפון מגל.

על מה שדיברנו ביום שישי. ועוד סתם כל מיני דברים.

הסברתי לו איך לסדר את המסמך שהוא כתב, צחקתי עליו שהוא טכנאי מחשבים אבל לא מכיר את ה-office. וסתם קישקשנו.

ואז הייתי צריכה לנסוע להורים שלי.

צהריים,

ארוחת צהריים אצל ההורים שלי

דודה שלי ובעלה באים לקחת אותי יחד עם הבנות שלהם.

קשקשנו ברכב.

פעם הבנות שלהם (או יותר נכון הבנות שלו) לא היו מדברות איתי ובכלל היו שותקות. הייתה לנו מין שבירת דיסטנס כזו יום אחד, ומאז פתאום הן נעשו פתוחות יותר ואנחנו מדברות וצוחקות, אחת בת 16 עוד מעט והשנייה בת 13.

יום הולדת לקרובת משפחה שלי ולחזי (שזה בעלה של דודה שלי) ולשם כך התכנסנו כולנו. היה נחמד לאללה, היה לרוב מזג אוויר נחמד ונעים היה לשבת בחוץ (ולא לנשום ערפיח לשם שינוי).

דודה שלי הולכת להריץ מופע בבית ציוני אמריקה

רוב המשפחה הקרובה הולכת להיות במופע הראשון אי שם במרץ (זה בעצם דיי קרוב עוד 3 שבועות בערך). יש לה מופע קומי מצחיק כזה. נראה לי שאני אגיע לשם ישר מהעבודה.

אני אף פעם לא מחמיצה את המופעי פתיחה שלה.

סופ"ש נגמר

יום ראשון עובר לו במהירות.

איימתי על גל שאני אבוא לבקר אותו.

כבר 3 שבועות שאנחנו רק מדברים בטלפון שעה ומשהו כל יום.

אף גבר לא היה מדבר איתי כל כך הרבה זמן סתם, לא ככה?

כנראה שאני אסע אליו ביום שלישי (זה היום שאני יוצאת בו מוקדם).

אמרתי לעצמי שאם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא למוחמד

הבן אדם פשוט כל כך שקוע בעבודה שלו שזה יכול לשגע פילים.

אם אני באמת אגיע אליו ביום שלישי אני אוציא אותו מהעבודה מוקדם, מוקדם אגב זה יהיה ב-7 בערב (זה מוקדם בשבילו, הוא יוצא בדר"כ ב9-10 בלילה מהעבודה). זה הולך להיות אתגר (או לפחות נראה לי).

אתמול כשדיברנו הייתה לו באמצע שיחה חשובה (עבודה איך לא) אחרי חצי שעה הוא שלח לי SMS שהוא ידבר איתי מחר.

כתבתי לו בחזרה "סתם רציתי לדבר איתך קצת, אבל הראש שלך בעבודה (כרגיל). אולי תמצא עוד משהו לחשוב עליו חוץ מהעבודה (אני יכולה להציע את עצמי בתוא נושא למחשבה)"

מעניין איך הוא קיבל את זה... כי מאז לא יצא לי לדבר איתו

וזה היה איך לומר, שקוף למדיי מה שכתבתי שם.

עד כאן להפעם

שיהיה לכולנו שבוע מדהים!