ביום שלישי נסעתי לפגוש את גל.

אבל בעצם למה להתחיל ביום שלישי צריך להתחיל ביום שני.

יום שני בערב דיברתי עם גל, צחקתי עליו שתמיד שהוא אומר שהוא יתקשר מאוחר יותר הוא לא מתקשר (ועשיתי את עצמי נעלבת). נראה לי שזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת הוא אמר שהוא יתקשר והוא באמת עשה ככה.

שאלתי אותו אם הוא עדיין רוצה שאני אבוא מחר, הוא אמר שכן בטח, ואני עדיין מנסה לשכנע אותו שנצא מהעבודה שלו ולא נישאר שם. לא שהלך לי כ"כ, כי הוא מסרב לצאת מוקדם מהעבודה (כבר אמרתי שהוא וורקוהוליק, לא?).

חוץ מזה הוא טרח להבהיר לי (אולי להבהיר זו לא המילה הנכונה) שהוא לא מחפש מערכת יחסים זוגית כי פשוט אין לו זמן לזה. הוא סיפר לי שבפעם האחרונה שהייתה לו חברה זה היה לפני יותר מ-3 שנים. ואז הוא בדיוק התחיל ללמוד וכולו היה שקוע בלימודים ועכשיו הוא כולו שקוע בעבודה. או יותר נכון אמר שהוא לא מרגיש צורך למערכת יחסים זוגית.

כששאלתי אותו למה הוא למשל לא נפגש עם חברים שלו הוא תירץ את זה שלכולם יש חברות והוא לא מרגיש בנוח להיפגש איתם ככה.

יום שלישי, נסעתי לעבודה שלו מהעבודה שלי. זה היה למעשה קל למדיי בהתחשב בזה שלתאגיד יש הסעות עד רשל"צ. ירדתי בתחנה המרכזית, והיות והוא לא הסכים לצאת מהעבודה מוקדם, נסעתי אליו לעבודה.

האמת שמוקדם יותר הוא אמר לי לא להגיע לפני שבע, והיות והייתי בטוחה שיהיו פקקים (שלא ממש היו בסוף) הגעתי ב6 אחה"צ, הוא אמר לי ברור שתבואי אם את כבר פה.

אז ראיתי את המוקד ברשל"צ, שנראה כמו מקום שאוטוטו הולך להתפרק, מקום קטן שבו כולם מכירים את כולם, אבל לפעמים זה נחמד ככה (בטוח שהרבה יותר נחמד לעבוד עם 300 איש באותו בניין מאשר עם 3000 איש באותו בניין), יותר אינטימי משהו.

אז ישבנו במשרד שלו ודיברנו, על מה, על כל מה שעלה לנו בראש באותו רגע, כשהוא כל הזמן חוזר לדבר על עבודה (נושא ראשי בשיחות שלנו). שאל אותי מה קורה עם הר"צ שלנו (כי הוא חולה) ואמרתי לו שאין לי מושג  (מה אני צריכה להתקשר לר"צ שלי כשהוא מרגיש לא טוב?). וסתם עניינים רגילים של עבודה. 4 שעות ישבנו ודיברנו, אני לא יודעת למה אבל הוא הסתכל עלי במין מבט כזה שלא ידעתי איך לפרש.

חוץ מזה שדיברנו לא קרה שום דבר מעניין בפגישה הזו.

הוא ליווה אותי לתחנת אוטובוס וחיכה איתי שם ואמר שאם האוטובוס לא יגיע (הוא היה דיי סקפטי בקשר לזה) שאני אתקשר אליו והוא "יציל" אותי (זה היה ממש מצחיק).

הוא רצה ללחוץ לי את היד כשנפרדנו לשלום, אמרתי לו שככה אני לא נפרדת מחברים, זה רישמי מדיי (אבל לא הצעתי לו חיבוק, לא נראה לי שהוא היה מקבל את זה טוב).

זו הייתה הפגישה הכי מוזרה שהייתי בה בחיים שלי.

קודם כל כי זה לא היה ממש date.

שנית הוא הסתכל עלי, כמו שאמרתי קודם, במבט שלא ידעתי איך לפרש.

ובתור מישהו שערב לפני כן אמר לי שהוא לא בקטע של מערכות יחסים, זה היה מוזר לי.

שלישית, ממתי לוחצים ידיים עם אנשים כשנפגשים איתם, מה זו פגישה עסקית?

רק כמה זמן אח"כ שכבר הייתי באוטובוס בחזרה לת"א תהיתי למה לא עשיתי דברים, או יזמתי מעבר לדיבורים. אתם יודעים עניין של טיימינג כזה שלא ניצלתי (או יותר נכון לא חשבתי לנצל).

מה יהיה עם זה? אין לי מושג

אבל בסיכומו של עניין נראה לי שנהניתי מהדבר

עד כאן להפעם

שיהיה לכולנו סופ"ש מדהים!