והנה שיר שמאפיין את המצב רוח שלי עכשיו
חורף / בוטן מתוק בקרקס (מילים: גדי אלטמן)
את הסוף שאת בחרת לי
השמש לא תזרח יותר
זה החורף האנטרקטי
הדם קופא בתוך הלב
כזאת עצבות שלא ידעתי
כל כך פחדתי לחיות
וכשאני לא מסוגל להרגע
אז אני לא יכול לבכות
אני הופך למשוגע
אני אקדח טעון
יורה לכל כיוון
מחר אני אמות
הדם שלי יהיה עדות
לאהבה ששיקרה אותי
הדמעות שלי ימשיכו להדהד
כל זה בגלל שחבר שלי הפסיק להרגיש, אמר לי שזה לא כמו שהיה בהתחלה...
אמר לי ובכה לי בטלפון, ביקשתי ממנו שיבוא אלי, 40 דקות נסיעה, הוא בא.
כל הלילה בכינו יחד, ניסינו להירדם, מחובקים, הדמעות כבר זלגו כל הזמן מעצמן.
יום שישי היינו יחד כל היום, סידורים, בערב הלכנו למסעדה צרפתית רומנטית כזו.
נראינו כמו זוג מאוהב שנמצא במשבר, לא כמו זוג שעכשיו הולך להיפרד.
חזרנו אלי, ישנו מחובקים, היינו מתים מעייפות. בבוקר הוא חזר לבית של ההורים שלו.
אמר לי שבכה להורים שלו בבוקר, על מה שקרה, על זה שהחיים קשים.
כועס על אחיו הגדול, שמתייחס אליו בחוסר כבוד, הם כבר חודש לא מדברים.
הוא דיבר איתי עוד, אמר שעצוב לו, שהוא לא רוצה לפגוע בי...
ואז סיפרתי לו שלפני כמה חודשים הרגשתי בדיוק אותו הדבר, וחבר טוב שלי אמר לי שלא בגלל דברים קטנים מפסיקים לאהוב. שזה משהו שלוקח הרבה זמן, ולא ככה פתאום. שצריך להיות בטוחים במה שעושים ולא לעשות דברים בפזיזות.
הוא שמע, והחלטנו יחד לתת לזה הדזמנות נוספת, הפעם שנינו יחד, נחשוב בשניים, נעשה דברים בשניים, נחייה כמו שזוגות חיים, נחלוק הכל יחד...
ועכשיו, אחרי שהצלחתי סוף סוף לנגב את כל הדמעות שירדו לי היום ואתמול, אני אוציא את עצמי מהמיטה ואתחיל הכל מחדש....
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
