אתם מכירים את זה שיש משהו שמעצבן אתכם אבל אף אחד לא יכול להרגיע אתכם ולגרום לכם לחשוב בהגיון. זה מה שהיה לי היום.

אבל נתחיל מההתחלה.

בגלל שאני צריכה לחפש דירה ביקשתי מהר"צ שלי ביום ראשון בערב, אם הוא יכול לאשר לי ½ יום חופש פעמיים בשבוע, בשני וחמישי (שבהם אני גם ככה יוצאת מוקדם). רק היום קיבלתי ממנו תשובה, ולא חיובית במיוחד, ז"א לא מה שרציתי, שזה בכלל מעצבן. אבל הכי עיצבן אותי, זה שהוא לא ענה לאף אחד מהמיילים שלי ששאלתי אותו מה קורה עם זה, כי את כל השבוע שלי אני מארגנת לפי העבודה. כל יום אני נדנדתי לו במייל כדי שייאשר לי את זה, ממש רדפתי אחריו, ובסופו של דבר היום בערב קצת לפני שיצאתי מהעבודה הוא השיב לי שהוא יכול לאשר לי רק ½ יום אחד, או יום חופש מלא. שזה ממש לא מה שאני רוצה. ולא עזרו כל הבקשות שלי, הוא נשאר בדעתו.

זה נורא מעצבן. בכלל מעצבן לקבל תשובה שלילית ועוד יותר לקבל תשובה שלא נותנת לך סיבה טובה. הוא כתב לי שהוא יכול לאשר לי רק ½ יום אחד כי צריך להתחשב במוקד. ויצאתי מהעבודה בסערת רגשות כזו. דיברתי עם אמא שלי בטלפון והיא לא ממש עזרה לי להירגע, היא רק עיצבנה אותי עוד יותר.

ניסיתי לתפוס את הר"צ שלי בטלפון אבל הוא לא ענה לי, השארתי לו הודעה שיחזור אלי אבל הוא לא חזר, זה כל כך מעצבן דברים כאלה, זה גורם לי לחשוב שהוא ממש לא מעריך אותי, או שהוא מזלזל בי או שממש לא אכפת לו. כאילו שהוא מתנהג ככה בצורה הזו בגלל שיש לו משהו אישי נגדי ולא מקצועי.

בדרך הבייתה גל התקשר אלי ודיברנו על זה גם, הייתי נורא נסערת, והוא ניסה לדבר על ההיגיון שלי. הוא בן אדם נורא הגיוני. הוא החליט שהר"צ שלי מאוד מעריך אותי ובגלל זה הוא לא יכול לאשר לי יותר מ-1/2 יום אחד שבו אני אצא מוקדם (זה הגיוני זה?). אני אמרתי לו שהר"צ שלי מתנהג אלי בצורה קטנונית, לאנשים אחרים הוא מאשר דברים מהסוג הזה ולי לא וזו לא הפעם הראשונה. הוא אמר לי גם שאני לוקחת את זה נורא קשה (מה שנכון, כי זה עיצבן אותי) ושאני לא צריכה להיות בסערת רגשות בגלל זה. שאני אירגע ואני אמצא את הפתרון ההגיוני.

אחרי שעה של ויכוחים מי צודק, ומי לא. עשינו הפסקה של 10 דקות (בהן הוא הגיע לבית שלו והתארגן קצת) ואני נרגעתי. אמרתי לו שלא נדבר על זה, וסתם דיברנו על דברים אחרים. ואח"כ אמרתי לו שפשוט לא שווה לי להתעצבן בגלל איתי (זה השם של הר"צ שלי), כי זה סתם מעייף אותי ומעצבן אותי.

הוא אמר שהוא מבין את זה ושהייתי בסערת רגשות, ובכלל שאני בן אדם מאוד רגיש (זה שקוף כל כך?) שאלתי אותו אם הוא חושב שהוא מכיר אותי מספיק טוב כדי להגיד את זה? נראה לו שכן.

האמת אנחנו מדברים המון כל יום.

והוא הבן אדם האחרון שחשבתי שיצליח להרגיע אותי.

בכל מקרה, יום חמישי, ואני הולכת לצאת מוקדם מהעבודה ולראות קצת דירות בת"א. פתאום היום שהסתכלתי על דירות ראיתי כמה במחירים נורמליים. ואפילו ראיתי כמה בכפר שלם. מחר אני מקווה להספיק חלק ניכר ממה שתכננתי. לפחות זו התחלה...

תחזיקו לי אצבעות....