קצת על ט"ו בשבט, החג (וכנראה שהוא לא חג) שהיה ביום שבת:

למרבה ההפתעה אין ט"ו בשבט מוזכר במקרא כלל, ואין הוא חג נטיעות כלל ושמא אף לא חג בכלל. מקורו במשנה במסכת ראש השנה כיום ראשית שנת מעשר - שנת מיסים חדשה. מט"ו בשבט ועד ט"ו בשבט על האיכר לתת מעשרות מפרי העץ למשרתים במקדש הכוהנים והלווים, וגם לעניים.

לא ידוע מתי בדיוק הפך ט"ו בשבט לחג, יש האומרים בתקופת המשנה ויש שמאחרים זאת עד למאה ה-16. ברור כי מי שנתן לכך דחיפה היו המקובלים של צפת, שנהגו לערוך ביום זה כעין סדר, שכלל שתיית יין לבן ואדום ואכילת פירות הארץ, תוך כדי תפילה. מנהג  אכילת הפירות, זכר לפירות ארץ ישראל ולקשר אל הארץ, התפשט בכל קהילות הגולה.

עם חידוש ההתיישבות היהודית בשנות השמונים של המאה שעברה, על הצורך במציאת תוכן חדש ליום הזה. בשנת תר"ן - 1980 יצא המורה והסופר זאב יעבץ בראש תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט"ו בשבט - חג נטיעת האילנות, ולא סתם ראש השנה לאילן. בשנים האחרונות הפכה החברה להגנת הטבע את היום והשבוע כולו לשבוע שמירת הטבע.

והנה שיר שמתקשר לי עם יום זה:

כי תבואו אל הארץ

ונטעתם כל עץ תחילה

ונתן העץ פריו

והארץ יבולה

עת לנטוע אילנות

עת לנטוע ולבנות

וישבתם איש תחת גפנו

ותחת תאנתו

והייתם כעץ שתול

על פלגי מים

עת לנטוע אילנות

עת לנטוע ולבנות

עד כאן ההגיגים שלי על ט"ו בשבט.

מקווה שהיה לכם סופ"ש נפלא...

נשתמע