מה הספקתי השבוע? מה בעצם

נראה לי שהשבוע עבר כל כך מהר ולפעמים כל כך לאט.

בתאגיד רוב המחלקות בחופש, היה שקט, לא הייתה הרבה עבודה, הזמן עבר לאט, אבל היום עבר לי מהר (אוטוטו נגמר). אבל מחר אני עובדת.

העבודה שורפת לי את רוב שעות היום, שינוי לא נראה באופק בעניין הזה, אין כרגע תפקידים פנויים בחטיבה שאני עובדת בה, מלבד משרה של טכנאי בב"ש (ולשם אני לא חוזרת אלא בשביל לבקר חברים).

ביום שני בערב הייתי חולה לגמרי, גם הייתי עייפה, וגם הרגשתי כאילו דרסה אותי משאית, לא היה מקום בגוף שלי שלא כאב לי, הלכתי לישון וישנתי 12 שעות רצוף (והזעתי כ"כ וגמרתי 2 ליטר מים בין לבין).

12 שעות שינה עשו את שלהן, ויום אח"כ הרגשתי הרבה יותר טוב.

הועלתה הצעה לעשות את ערב חג שני עם דודה שלי, בעלה והבת שלו. אמא שלי אמרה לי שאני אנסה לשאול את אחותה רק בשביל הכושר (כי היא הייתה בטוחה שהיא תגיד לא) ובסוף כשהיא השיבה תשובה חיובית אמא שלי אמרה לי שהיא לא יודעת על מה אני מדברת. וכשאני דיברתי עם אמא שלי היא התחילה לצרוח עלי שהיא לא רוצה לארח אף אחד.

אז דודה שלי הציעה לבסוף שאני אבוא אליה היא תקנה מצרכים, אני אבשל (היא לא ממש יודעת לבשל) וזה אכן מה שהיה. עשיתי עוף עם פירות יבשים ברוטב תפוזים שיצא מ-ד-ה-י-ם! כולם ליקקו את האצבעות, בתוספת של אורז וסלט תפו"א. והיה נחמד לאללה.

האמת שלאחרונה יוצא לי להיות המון אצל דודה שלי. מדהים כמה היא ובעלה שונים מההורים שלי. אם אני שואלת משהו את ההורים שלי, למשל שאלה על המשקל שלי, אז הם לא מייעצים הם קובעים "זה בגלל שאת לא עושה ספורט" "לכי תרוצי קצת" והם לא מבינים לרגע שאחרי 11 שעות בעבודה, 14 שעות שאני לא בבית, אני ממש לא רוצה שישפטו אותי ויגידו לי מה לעשות. גם לא באים לאנשים בגישה כזו כשהם מבקשים עזרה, מה יעזור להם לרדת עלי. אז אני לא פונה אליהם יותר.

דווקא פניתי לדודה שלי שהמליצה לי ללכת לתזונאית וגם המליצה לי ללכת לסטודיו B (בת"א) כדי לחזור לכושר. ובכלל גרמה לי לחשוב שבעצם מאז שעברתי לת"א כל מה שעשיתי היה ללכת לעבודה לא השקעתי בעצמי בכלל ולא עשיתי שום דבר לעצמי. דודה שלי ובעלה לא ירדו עלי הם פשוט המליצו על דברים שהם מכירים. וזה הרבה יותר נחמד לדבר ככה עם אנשים שלא כופים את הדיעה שלהם עלי.

החודש האחרון בעבודה שלי היה ממש קשה, קשה זו לא מילה, הגעתי למצב שלא בא לי לקום בבוקר ולהגיע לעבודה. ככה זה היה גם היום רק שהיום היה רגוע ושקט וגם אני לא בשיחות. אז זה נחמד.

גיליתי שבצוות שלי מקדמים רק בנים, הבנות לא מתקדמות לשום מקום. וזה מעצבן ומתסכל.

כל זה אחרי השיחת רבעון שהייתה לי עם הר"צ שלי שכל מה שהשקעתי ב8 חודשים האחרונים היה שווה לאפס, כי אני מרגישה שהר"צ שלי לא ממש מעריך את העבודה שלי כראוי. בעוד אנשים אחרים שאני עובדת איתם, ממחלקות אחרות כן עושים את זה (אבל מה זה משנה מה הם חושבים, הם לא הבוסים שלי).

וכל זה עושה הרגשת נאחס אחת גדולה, פלא שלא בא לי להגיע לעבודה?

בינתיים אני לא מתכוונת לעזוב, אני רוצה להיות פה שנה (ז"א עד ספטמבר) ואז נראה אם אני אשאר פה או לא. כי נראה לי הכי נורמלי להיות במקום שנה לפחות, זה מראה על יציבות משהו...

גם החלטתי לחזור לבשל לעצמי ארוחות צהריים, יש פה חדר אוכל והאוכל שם רוב הזמן ממש סביר, אבל הוא לא מסובסד וזה עולה 25 ש"ח לארוחה, שזה המון זה יוצא בסביבות 600 ש"ח שיורדים לי מהמשכורת כמו כלום כל חודש, וזה המון כסף. יש גם קפיטריה חלבית, (טוסטים כריכים וכד') אבל זה לא ממש אוכל ואין פה שום מסעדה קרובה והמסעדות בנתניה ובשפיים לא עושים משלוחים לפה. ככה שהאופציה היחידה שנשארה היא לבשל ולהביא אוכל מהבית. זה גם נראה לי הרבה יותר חסכוני...

החלטתי לקחת חופש בשבוע הבא, לרענן קצת את הראש, אולי לעשות כמה דברים שאני לא עושה בדר"כ. אז לקחתי חופש ברביעי חמישי ובשישי הבא אני לא עובדת אז גם הוא פנוי.

אני נורא רוצה ללכת למוזיאון ונראה לי שמוזיאון ת"א הוא לא רע בתור התחלה. אבל האמת שהמוזיאון שבאמת מעניין אותי הוא מוזיאון ארץ ישראל בירושלים (שהוא הרבה יותר גדול ומעניין) אבל להגיע לבד לי"ם (אחרי שכף רגלי לא דרכה שם 5 שנים), אני לא יודעת אני עדיין חושבת על זה. אני מתכננת הכל לבד, כי אני יודעת שחברים שלי חלקם לומדים, חלקם עובדים, ואת רובם הגדול לא מעניין בכלל ללכת למקומות כמו מוזיאונים או הצגות. ובשישי אני בטח אלך לנחלת בנימין להסתובב קצת.

אם יש למישהו הצעות (לא מרחיקות לכת) אני אשמח לשמוע...

וזהו הגיע סופ"ש!

שיהיה שקט ורגוע לכולנו

עוד שבועיים יום העצמאות!