ביום שישי שהייתי בחדר כושר יצא לי להכיר שם מישהו, אתם מכירים את זה, סתם במקרה שאלתם מישהו מתי הוא מסיים להשתמש במכשיר מסויים או משהו בסגנון וזה מתפתח לשיחה. סבבה אנחנו אנשים נחמדים, לא אנטיפתיים בדר"כ, סתם מדברים.

אתם מכירים את זה שב-10 דקות שיחה אתם מקבלים מספיק מידע על הבן אדם כדי לדעת אם הוא עושה לכם את זה או לא? ככה שאם הבן אדם יציע לכם דייט, התשובה תהיה לא בעיקר בגלל זה?

ב-10 דקות שיחה, הבן אדם שאל אותי למה אני עובדת 11 שעות ביום?

זו העבודה שלי, שבמקרה אני מאוד אוהבת, אז אולי זה לא הכי נוח לי בעולם אבל זה מה שאני עושה מבחירה.

על מה חשבתי היום

בעבודה שלי האמת אין לי זמן לחשוב על משהו שהוא לא עבודה, כי היא אינטנסיבית למדיי. ומה כבר אני יכולה להגיד לו? שבעבודה אני מתעסקת בעיקר רק בעבודה ולא בעוד מיליון דברים אחרים, כי מה לעשות העבודה מחייבת ריכוז בה בכמעט 100%.

הוא צחק עלי שאני לא מחפפת בחדר כושר.

ז"א אני עושה את כל הסטים של התרגילים אני הולכת שעה בשיפועים, אפילו יש לי מאמן אישי,  וכן זה מאוד חשוב לי, מה לעשות.

אז הוא הציע לי לבוא איתו לארוחת ערב.

למעשה הוא אמר שהוא חשב עלי במוצ"ש ב-1 בלילה שהיה לו חשק עז לאכול משהו (הוא קרא לזה דודא לפסטה 5 גבינות) ושלא היה לו הטלפון שלי (שביננו אין שום סיכוי שהייתי עונה למישהו שהיה מתקשר אלי בשעה הזו כי הנייד שלי סגור), אז הוא חשב להזמין אותי היום.

אמרתי שאני לא אוכלת בערב (מה שנכון) מין הרגל כזה.

ובנוסף בגלל שאני צריכה לקום מחר ב-6

הוא צחק עלי שזה שאני צריכה לקום מוקדם זו לא סיבה לא לצאת ולבלות

אולי זה קל לאנשים שהם סטודנטים (לפסיכולוגיה באוני' הפתוחה) שלא עובדים במשרה מלאה, ויכולים להרשות לעצמם לקום ב10 בבוקר או מאוחר יותר, אבל לי יש עבודה לעשות, וגם יש לי היום אימון עם המאמן שלי.

לא התאים לי.

גם היחס שלו לא התאים לי, אולי הוא התחיל איתי והוא באמת נחמד, אבל אני לא אוהבת אנשים שמזלזלים במה שאני עושה.

אז אמרתי לו לא, 3 פעמים אמרתי לו לא, הוא עיכב אותי בסתם דיבורים בחדר כושר עוד חצי שעה מה שגרם לי להגיע שעה מאוחר יותר ממה שתכננתי הבייתה (למזלי היה לי טרמפ לעבודה אז כן הספקתי לישון 6 שעות אבל תיכננתי על יותר).

אני לא חייבת לצאת עם מישהו רק כדי להגיד שיש לי מישהו, או כדי להגיד שיצאתי. אני לא סובלת מהלבד שלי, ואני מאוד עצמאית, אין לי כוח למישהו שכל הזמן יירצה ממני צומי, אין לי גם זמן לצומי רוב היום.

אבל מה, הוחמאתי J

יצא לי בסופ"ש האחרון לראות חברים שלא ראיתי מזמן, וגם משפחה וכולם התלהבו מאיך שירדתי במשקל, אפילו שזה לא הרבה לא יודעת כמה רואים, אבל זה בהחלט נחמד שהבגדים נעשו גדולים עלי (ככה שאני חייבת ללכת עם חגורה כל הזמן). לא שאני במידה לא הגיונית, אבל אתם יודעים איך זה.

זה הדבר היחידי שנשאר לי מב"ש שאני צריכה להפטר ממנו.

ושיהיה המשך שבוע מדליק!