מרוב שאני כותבת עליו כאן, אני עוד אצטרך להמציא לו שם לפה

בשבוע שעבר הוא ביטל לי אימון, מ'זה התעצבנתי, הוא לא הודיע לי מראש. ובגלל שהייתי עייפה באותו יום זה פשוט הוציא לי את החשק מלהתאמן, אז הלכתי הבייתה והלכתי לישון מוקדם (זה היה ביום רביעי).

ביום שישי שבאתי להתאמן הוא התנצל בפני על זה שהוא לא הודיע לי מראש. זה היה משהו בסגנון טוב אז אני חייב לך אימון, בעצם אני חייב לך שניים, ואני גם חייב לך קפה, בעצם את יודעת מה שני קפה.

ואני מסתכלת עליו, וחושבת OK מה עובר עליו?

ואז קבעתי איתו אימון ליום שני והוא היה בטיפול שיניים ואיחר לי לאימון, אבל אז התקשרתי אליו והוא הסביר לי, ונו לא יכולתי לכעוס עליו על זה. הוא סיפר לי שהשיני בינה שלו עושות לו צרות (טוב שהם נזכרו לצאת עכשיו כשהוא בן 28-29) אז שאלתי אותו אם היום אסור לי להצחיק אותו, הוא חייך.

הוא מהאנשים האלה שיש להם הבעה רצינית כמעט תמידית, ואני תמיד איכשהו מצליחה לגרום לו לחייך.

הוא החליט שבמקום אימון הוא יעשה לי tracking עם עוד כמה אנשים, רק מה? tracking זה אומר לרוץ ואני מה לעשות לא אוהבת לרוץ (יש לי ולמאמן שלי דיון תמידי על למה זה יהיה טוב לי) אז הוא אמר לי ללכת בשיפועים. זה מעייף הטראקינג הזה, גורם לי ממש להזיע (למרות שלו זה שגרמתי להזיע גרם לו לחייך יותר).

אתמול יצא לי לדבר איתו סתם, הוא היה באמצע אימון אישי לאיזה איש אחד מבוגר (מבוגר בטח באזור גיל 60 או משהו כזה) שכל תרגיל שהוא עשה לקח לו מלא זמן. וסתם דיברנו, כי אתמול עשיתי אימון קל (ז"א רק הליכה ובטן). והסתכלתי עליו (על המאמן שלי כן לא על האיש המבוגר הזה), כי הוא גם התאמן (מקבילים), חוץ מזה שווה להסתכל עליו הוא ממש חתיך!

בכל מקרה יצא לנו איכשהו לדבר על העבודה שלי ועל זה שאני מבינה במחשבים, הוא אמר לי שהמחשב שלו מזוהם (כן זה גרם לי לחייך, המושגים שמשתמשים ממציאים על מחשבים תמיד מצחיקים אותי) ואם אני אוכל לבוא לבית שלו לסדר לו את המחשב...

מה אתם אומרים?