היום כשהתאמנתי בחד"כ, אחד המאמנים שאל אותי "תגידי, איפה א'? למה הוא לא נמצא לידך?"

אני בתגובה "מה, הוא לא עושה לי אימון היום"

והוא "את יודעת אתם מאוד מתאימים יחד, מאוד חמודים יחד"

ואני "זה אתה אמרת"

הודיתי לאיתי על זה שהוא התקשר אלי ונתן לי טלפון של איזה מתווך, למרות שהייתי בהלם טוטאלי, אבל תודה זה משהו לגיטימי לדעתי.

חוץ מזה הגעתי למסקנה שאני אשפר את עצמי בעבודה למקסימום, ואחרי שהעניינים יירגעו אני אחפש לי עבודה במקום אחר. דיי ליחס המשפיל הזה, דיי לשעות המטורפות האלה. אולי אני צריכה לסיים את הרומן שלי עם התאגיד כדי שבאמת יהיה לי שינוי בחיים. כל החברים שלי לא מבינים איך אני עומדת בשעות האלה וביחס שאני מקבלת בעבודה. בכל מקום אחר אני אעבוד פחות שעות ואקבל משכורת יותר גבוהה. אבל כשאני אחליט שזהו, אני אגיד את המילה האחרונה, אני רוצה לסגור דברים יפה.

הייתה לי שיחה עם המנהל מחלקה שלי היום. הוא אמר לי את אותם דברים שאיתי אמר רק בצורה הרבה יותר מעודנת, שקולה והגיונית, וכן הוא אישר לי חצי יום חופש ביום חמישי כדי שאני אוכל לארוז את הדברים בדירה שלי.

ואם כבר מדברים על זה, מחר אני חותמת חוזה, פרטים אחרי החתימה, רק אגיד שזה בדירה לבד (סוף סוף!) במחיר סביר ובאיזור שפשוט מתאים לי הכי שבעולם.

תחזיקו לי אצבעות טוב טוב