לפעמים זה פשוט מדהים שאנחנו מכירים מישהו או מישהו, ופתאום הבן אדם הופך את עורו. לפעמים זו צביעות, לפעמים זו סתם סוציומטיות ואגואיסטיות.

מדובר במישהו שהכרתי בחדר כושר, נקרא לו סיון. ילד בן 20, שלא יודע מהחיים שלו. גר בת"א, הצליח להסתכסך עם השותפים שלו (אז לא הבנתי איך ולמה). אפילו חיפשתי דירה יחד איתו.

היום הוא עובד איתי באותה חברה, ולא רק, באותו צוות!.

בעבודה כמו שלי, כשאתם סגורים 9-11 שעות ביום במשרד עם עוד 8 אנשים בערך, אתה מכיר את האנשים שאיתך הכי טוב, כל השריטות יוצאות החוצה, אנחנו מכירים כולם את כולם ומסתדרים מי יותר ומי פחות.

בתוך שבועיים הבן אדם גרם לכל הצוות שלי לא לסבול אותו!

ולא רק זה גם אני וגם ידיד נוסף שלי מהצוות שאנחנו מכירים אותו מלפני לא ממש סובלים אותו בלשון המעטה. רק שאני קצת בוטה בהתנהגות שלי (התעלמות וכד') והוא נחמד יותר.

אני מודה, ואומרת תודה למי שלא יהיה, על זה שאנחנו לא גרים יחד באותו הבית!

אני לא רוצה לתאר לעצמי בכלל מה היה קורה אחרי שבועיים שהוא פה שגיליתי את הפרצוף האמיתי שלו.

ואלה דברים קטנים, רק פשוט בעבודה, כשאתה נמצא עם בן אדם 11 שעות בתוך אותו משרד הם בולטים יותר.

דוגמא, הוא כל הזמן מדבר על עצמו, על מה הוא עושה, מה הוא מתכנן לעשות. הוא חושב שכל הגברים בעולם מסתכלים רק עליו (כן והוא אמר לי את זה יותר מפעם אחת בכל מיני מקומות שונים), הוא חושב שרק הוא צודק ומה שהוא עושה זה נכון.

אחד הדברים שהכי עיצבנו אותי זה שהוא היה מגיע בבוקר ולא אומר לי שלום לא מתייחס אלי חצי יום, אבל פתאום כשהוא צריך ממני משהו הוא מתחיל להתנחמד אלי (להתנחמד, מילה חדשה מלשון להיות נחמד).

בשבוע הראשון הוא אמר לי שהאנשים בצוות הזה הם לא לרמה שלו, וגם ציין בפני כמה אנשים שהוא פשוט לא סובל. וכאילו מה אתה מכיר אותם שתי שניות וחצי???

הוא מזלזל בעבודה, בשבוע הראשון הוא איחר לעבודה כל יום וגם מההפסקות, עד שהר"צ שלי הודיע לו שאם הוא ממשיך ככה הוא מפוטר. והוא מדבר זוועה ללקוחות (אז מה אם הם עובדי חברה) וגורם להם להתעצבן (ואז הם מגיעים למישהו אחר בצוות וצועקים עליו).

אני לא מוכנה לכסתח עליו זה בטוח.

או למשל היום הוא בא אלי כולו מחייך ואומר לי שהוא חוזר לגור בת"א ושהוא מתחיל לחפש דירה עם שותפים. ועוד אומר לי נתראה במכון כושר (לא שאכפת לי, הוא גם ככה לא יגיע, זה הוכיח את עצמו בחודשים האחרונים). כאילו הוא חושב באמת שהוא לא יחליף איתי מילה במשך שבוע ופתאום כשיהיה לו משהו להגיד לי אני עוד אתייחס לזה???

אין הרבה מה להכביר במילים פה, אני נוקטת בשיטה הקיצונית של לחתוך לגמרי, ככה היום למשל שהייתה לנו הפסקת צהריים לא הלכתי לשבת איתו באותו שולחן הוא שאל ידיד שלי למה אני יושבת רחוק, והידיד שלי ענה לו תבין בעצמך, אז הוא אמר שאין לו מושג בגרוש.

לא אכפת לי יותר מה הוא חושב או עושה

הוא לא מעניין אותי יותר

הוא בטח ובטח לא נמצא בחוג החברים שלי יותר

אני לא מאמינה שלא ראיתי את הדברים האלה לפני כן