לא מתחשק לי לכתוב על יום כיפור

אז מי שלא רוצה לקרוא דברים שלא קשורים ליום הזה לא חייב

אני לא מתחברת לזה

ולכן לא כותבת על זה

(4 שורות על יום כיפור)

מוזר לראות את ת"א העיר שחיה 24/7 שקטה כל כך נפש חיה לא מסתובבת ברחוב. כולם ספונים בבתים. ואני, אני בין ספר לסרט (במחשב) כותבת פה, קוראת פוסטים של מי שכתב. אין הרבה אנשים ברשת.  כל אחד וסיבותיו הוא. אני מראש ידעתי שלא יהיה שום דבר בטלוויזיה הורדתי סרטים באינטרנט. אבא שלי בכלל עובד היום, ואל תרימו לי גבה, העבודה של אבא שלי היא בגדר פיקוח נפש דוחה שבת (וגם יום כיפור) הוא מטפל סיעודי, וסיעודי זה כל מי שזקוק לסיוע שכזה, יש גם אנשים צעירים (כן כאלה שהם לא זקנים תשושים, אלא אנשים עם סרטן, אנשים שעברו תאונות דרכים, כל מיני). ואני סוף סוף בבית שלי קצת בשקט, יש זמן לחשוב.

רוצה להמליץ לכם מאוד על דיסק שקניתי בשבוע שעבר

אני בדר"כ לא ממליצה על מוזיקה, אבל הדיסק הזה מסתובב לי במערכת בלופ כבר 3 ימים.

הדיסק של הראל סקעת.

אחד הדיסקים הכי טובים ומשובחים שיצא לי לשמוע לאחרונה.

השבוע היה לי גל קניות שכזה

קניתי לעצמי קצת בגדים בפוקס (בעיקר לחד"כ)

קניתי 2 חזיות (במחיר של אחת) – לנשים ביניכן שקונות ב-women only יש שם כמה דגמים (מאממים) שיש 50% הנחה על החזייה השניה. שווה ביותר!

יש לי חופש באמצע אוקטובר, ועדיין לא החלטתי מה אני אעשה, קודם כל כי אני צריכה לחדש את הדרכון שלי ואני לא יודעת אם הוא יהיה מוכן עד אז. שנית ידיד שלי שהייתי אמורה לנסוע איתו הבריז לי. לא אני לא חושבת שאני אציע לשזיף לבוא איתי (זה הזוי מדיי). או שאני אטוס לחו"ל לבד ל4 ימים, או שאני אעשה מה שאחי (כפרעליו) הציע לי, וזה ללכת לקורס צלילה (כוכב ראשון ושני) באילת, ככה אני גם אהיה בסוג של חופש וגם ייצא לי מזה משהו.

עוד לא החלטתי, נראה איך יהיה ביום רביעי במשרד הפנים.

ואה... כן רציתי לכתוב על הביקור בבית של השזיף

תזכירו לי לפעם הבאה לא להגיע כל כך עייפה (ז"א אחרי 11 שעות עבודה) כי המוח שלי ממש לא עבד.

נתניה זו עיר מאוד מוזרה שמתחלקת ל-3 חלקים, הצפון (איזור יפה למדיי) הדרום (או מה שנקרא פולג – גם איזור יפה) והמרכז, שזה איך לומר, הזכיר לי את ב"ש, ואת לוד, רק שבנתניה יש חיים שם גם בשעות הלילה.

בכל מקרה כשנכנסתי אליו הבייתה (הוא גר עם ההורים שלו) חטפתי הלם תרבות, אני מכירה אנשים שגרים בבניינים מלפני 50 שנה, אבל הבית בפנים נראה אחרת. הכל שם היה ישן כזה, לא יודעת, אפשר לדעת הרבה על הבן אדם מאיך שהבית שלו נראה. בדר"כ קורה לי הלם תרבותי שכזה בשני מקרים או שאני נכנסת לבית של אנשים ממש עשירים, או בדיוק להיפך. שנראה לי להיפך היה המצב פה.

ההורים שלו לא היו בבית.

בכל מקרה סידרתי לו את המחשב.

היו צחוקים.

אבל לא קרה כלום ביננו מלבד פלירטוטים ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שיש בחדר כושר.

יום אח"כ שיצא לי לחשוב על כל מה שהיה שם, חשבתי איזו מטומטמת את, היו מלא רמזים בשטח ואת יכולת לעשות מה שרצית ולא עשית. זה מה שקורה לי כשאני עייפה, המוח עובד בדיליי.

 תהיו טובים אנשים (כמו שטליק אומר)

זה יחזור אליכם