יום ראשון, אימון עם השזיף.

מספרת לו שהייתי אצל הקוסמטיקאית שלי והיא התלהבה מזה שהרגליים שלי נעשו יותר שריריות ושהישבן שלי קיבל צורה חדשה ונעשה מוצק. הוא צחק ואמר לי שהוא יודע, וגם שהוא מסתכל לי על הישבן!

אחרי האימון במלתחות של הנשים תמיד נפגשים עם אותן הנשים ותמיד יש שיחות כאלה. סיפרתי כבדרך אגב שהשזיף עושה לי אימונים בשישי או בשבת (אם הוא עובד). אז זו שדיברתי איתה, שהיא גם מאמנת בחד"כ אמרה לי שכנראה הוא ממש אוהב אותי, כי מאמנים בדר"כ לא עושים אימונים אישיים בסופ"ש (כי הם לא מקבלים תעריף סופ"ש שאמור להיות יותר מהתעריף הרגיל שלהם). היא אמרה שגם היא עושה אימונים אישיים בסופ"ש רק למתאמנים שהיא אוהבת במיוחד.

יום שני

באה לחד"כ ורואה שם מישהו שאני מכירה (מישהו שפעם הציע לי לצאת איתו והוא לא ממש הטיפוס שלי). וסתם אנחנו מדברים והוא מצחיק אותי, והשזיף עומד בצד ומסתכל ומחייך, אחרי 5 דקות הוא בא ושואל אותי משהו, ולא עניתי אמרתי לו רגע, אחרי כמה שניות שוב. אז באתי אליו, ואמרתי לו "מה קרה שנעשית כזה צומתי, מה אם אני מדברת עם מישהו אחר זה מפריע לך?"

אין תגובה הוא נעשה אדום...

אותו אחד שדיברתי איתו שאל אותי אם אני מאושרת בחיים שלי

אמרתי לו שאני לא יכולה לענות על התשובה הזו

כי לא רע לי, אבל גם לא טוב לי

בסדר לי

שאל אם אני יודעת מה חסר לי (ברור שכן)

ואמר לי להשיג את זה (ממתי קונים אהבה במכולת?)

הוא אמר לי שאני חיה את החיים האמיתיים

עבודה קבועה, שכר דירה, חשמל ארנונה

בעוד הוא נשאר סטודנט כבר כמה שנים (סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ומתחיל תואר שני בקרימינולוגיה).

והוא כל הזמן עובד בעבודות מזדמנות כאלה ואחרות (שמתאימות מן הסתם לסטודנטים).

זה הזכיר לי שכשהייתי באילת, אנשים אמרו לי שאני חייבת לעשות טיול בחו"ל לפחות לחצי שנה, ואני מה לעשות, אני לא רואה את עצמי נעלמת פתאום לאיזו מדינה אחרת ליותר מחודשיים מקס'. יש לי מקצוע שאני עובדת בו ואוהבת את מה שאני עושה, ואם אני אעלם לשנה אח"כ לא בטוח שיהיה לי לאן לחזור.

ברור שהאנשים שאמרו לי את זה אין להם מקצוע כלשהו (אני לא מדברת על אקדמי, אני הרי לא אקדמית), והם עובדים במשמרות בעבודות כאלה ואחרות, ואני פשוט לא בנויה לזה, בעצם זה לא נכון, אני לא מוכנה לרדת ברמת חיים שלי.

מה גם שלא מושך אותי טיול גדול לחו"ל.

החיים האמיתיים...

אני בסה"כ בת 25

מה זה החיים האמיתיים?