לאחרונה הרבה אנשים כתבו לי שכדאי לי להירשם לאתר הכרויות כדי להכיר מישהו. אחרי הכל אני עובדת בשעות מטורפות (11 שעות ביום) ואני לא יוצאת הרבה למועדונים (כבר מיציתי את הסאגה הזו), אני יוצאת פה ושם לפאבים או בתי קפה אבל זה עם חברים. והמקום היחידי שאני נמצאת בו בדרך קבע שזה לא העבודה שלי או הדירה שלי זה החדר כושר.

שלא תחשבו שלא מתחילים איתי בחד"כ, מתחילים, חלק לא קטן מהאנשים חושבים שאני נראית טוב (אני ממש לא מסכימה עם זה). ואני מעבירה על פני הרבה מהאנשים שמתחילים איתי מהסיבה הפשוטה שאחרי שיחה של כמה דקות אתה מבין פחות או יותר עם מי יש לך עסק. לא במובן השלילי של המילה חלילה, אלא אם אתם באותו ראש או לא.

יש את העניין של הגיל, שלא תתחילו לי עם המשפטים המצוצים "זה לא הגיל זה התרגיל" ודומיו כי הגיל הוא כן מאוד קובע אצל רוב הנשים. ואני גם לא צריכה לשמוע את המשפטים הדביליים האלה מאף אחד, לא לכבודכם באמת שלא. ולא שאני כל כך נגד לצאת עם אנשים שצעירים ממני, פשוט הם מזכירים לי את אחי, ואני לא רוצה לצאת עם מישהו שמזכיר לי את אחי (ואחי מקסים ואני מתה עליו, אבל אני לא צריכה תואם בשבילו המקור מספיק בהחלט). גברים באופן טבעי מתנהגים בצורה ילדותית משהו, ואני, אני לא רוצה לגדל את הבנזוג שלי.

יש את הקטע של אנשים שמבוגרים ממני, פה אני מנסה למתוח קו ברור של לא יותר מ-10 שנים יותר, כן אני שברתי את זה כמה פעמים, אבל זה לא ממש היה שווה את זה, ראשית כי זה היה קצר, שנית, הדברים שאנשים בני 35+ מחפשים הם דברים מאוד שונים ממה שאני מחפשת היום. בן אדם בגיל הזה, יחפש מישהי לחיות איתה, לעשות ילדים, להקים משפחה, ולא שאני נגד, רק אני לא בטוחה שתוך שנה-שנתיים מהיום אני אהיה בנויה להיות אמא.

שלא תגידו לי לרגע שמראה חיצוני לא קובע! לא יעזור, מראה חיצוני זה הדבר הראשון שאנחנו רואים, אם אין משיכה זה לא זה. ולא משנה כמה הבן אדם, חכם, מוכשר, מצחיק וכו'. משיכה פיזית זה חשוב, ואם החיצוניות לא מושכת אותי (ואני לא מי יודע מה בררנית בקטע הזה) אז זה לא זה.

מראה חיצוני במציאות זה דבר שאף תמונה ואף מצלמה לא תוכל להעביר. אני יכולה לשים באתר את התמונה הכי טובה שלי, שאני נראית שם כמו כוסית על ובמציאות מה? זה לא בהכרח ככה.

לא אני לא מחפשת איזה גבר שהוא אל יווני או משהו כזה, אבל מה לעשות שאני לא נמשכת לגברים בעלי מבנה גוף מסויים, כמו למשל אלה שיש כרס שהולכת לפניהם, ואה, גם אלה שהם רק עור ועצמות. מה לעשות, זה לא עושה לי את זה.

ובסוף אנחנו מגיעים לעניין של האופי, אופי זה אחד הדברים הכי חשובים במערכת יחסים. למעשה אני חושבת שיחסי החברות בין זוג הם הדבר הכי חשוב. אני ארצה שתהיה לי היכולת לספר לבנזוג שלי כמעט כל מה שעובר עלי, שאם היה לי יום רע הוא ידע להגיד את הדבר הנכון או לתת חיבוק או סתם להקשיב לי מקטרת לפעמים, או שפשוט יצליח להצחיק אותי. זה עובד מבחינתי גם לצד השני. לדעתי בעיות במערכות יחסים מתחילות מעצם זה שלא מדברים על "זה".

אני לא מצפה ממי שיהיה בנזוג שלי שיבין את העבודה שלי, לא כולם עובדים בתחום שאני עובדת, לא כולם מבינים בהכל, דווקא לצאת עם מישהו שעוסק באותו תחום כמוני נשמע לי משעמם, על מה נדבר? על עבודה???

לא מזמן אחי (הקטן 21) אמר לי משפט מאוד חשוב בהקשר למערכות יחסים "יש את החיים שלך, יש את החיים שלי, ויש את החיים שלנו". וזה אחד הדברים הכי נכונים בעולם, כי לא צריך להיות דבוקים ולהיות כל הזמן יחד צריך למצוא את השילוב והאיזון.

כל כך הרבה אמרתי פה ועוד לא כתבתי בכלל את דעתי על אתרי הכרויות.

לפני 3 שנים בערך נרשמתי לאתר הכרויות. לא במטרה להכיר מישהו, סתם בגלל שחבר טוב שלי היה (ועדיין) רשום שם, והוא כתב שם באותה תקופה בלוג. הכרטיס שלי היה הכי משעמם בעולם, מוזכר שם השם הפרטי שלי, אין תמונה, ורשום בפירוש שאני לא מחפשת אף אחד. לא שזה עזר. ברגע שבחורה פותחת כרטיס באתר כזה היא מוצפת בפניות, כאלה ואחרות, לרוב אנשים שמחפשים רק סטוצים ולא משהו מעבר לזה. חוץ מזה למה אתם כותבים לבחורה שכותבת שהיא לא מחפשת קשר, מה פתאום היא תדבר איתכם וייפול לה האסימון.

אבל לא זה העניין, ממה לא זה. אני חושבת שבגיל 25 אחרי שהעברתי לא מעט שנים במחיצת האינטרנט, ואני באמת לא יכולה לתאר לעצמי את החיים שלי בלעדיו, אני לא בטוחה שאני רוצה שהכלי המדהים הזה, שעשה כל כך הרבה שינויים גדולים בעולם, ישתלט גם על אחת הנישות הכי אנושיות שיש.

לכאורה זה נראה כמו הדבר הכי נוח בעולם, אני אפילו לא צריכה לצאת מהבית בשביל זה, ואפשר לסנן פניות בצורה אלגנטית. בעצם זה פותר את כל הבעיות שיש ביצירת קשר בצורה פרונטלית. אני יכולה לשבת לי בבית ולהסתכל על עשרות תמונות של גברים מסוקסים, לסנן לפי צבע עיניים, צבע שיער, מבנה גוף, ובסוף אני אשאר רק עם אלה שאני רוצה לראות.

מה שמפריע לי באתרי הכרויות, זו ההרגשה שברגע שאני מכניסה את עצמי באופן רישמי לאחד כזה, כאילו השלמתי עם העובדה שאני לא יכולה להכיר בחורים בדרכים "קונבנציונליות".

יש דברים שאי אפשר להעביר באמצעות מייל, תמונה ואפילו מצלמה. זה הדברים שרואים רק כשאתה נמצא מול הבן אדם, שפת הגוף, השיחה, המבט, זה אומר כל כך הרבה.

לי זה נראה, לא יודעת לא משהו, זה שאני אחפש מישהו באינטרנט, זה כמו לחפש לקנות מצלמה או כל דבר אחר דרך האינטרנט. רק שאנחנו בני אדם, עם רגשות, לא חפץ שקונים.

אני לא תולה את יהבי באתרי הכרויות, אני אישית לא סובלת אותם. חלק ניכר מהאנשים שם מחפשים סטוצים ולא יותר מזה. וחברים יש לי מכל רחבי הרשת וגם מהחיים האמיתיים, אבל לא מאתרי הכרויות. אני לא צריכה להגדיל משמעותית את מעגל החברים-ידידים שלי. יש לי מספיק.

אם לא היו מתחילים איתי בכלל, ניחא הייתי פונה לאתרי הכרויות בתור מוצא אחרון. זה שיש לי קריטריונים מסויימים (ולא גבוהים מדיי) שאני מחפשת באנשים, ועל סמך זה אני מכניסה אנשים למעגל שלי או לא, זה עניין שיש לכל אחד. אבל אני בפירוש לא צריכה לצאת עם מישהו רק כדי להגיד שיש לי חבר, לא ממש לא! אני מעדיפה להישאר לבד ולא לצאת לבליינדייטס למיניהם, או להיות בסטוצים, או להבין שזה שאני יוצאת איתו מחפש רק קשרי יזיזות, כי זה מה שנוח לו.

כמה אנשים באמת יצאו עם מערכות יחסים רציניות מאתרי הכרויות???

כמה באמת התחתנו? (ולא התגרשו אחרי פחות מ5 שנים).

גם אם הייתי מחפשת מישהו רק לצאת איתו או לא לקשר רציני לא הייתי פונה לשם.

אני מכירה מספיק אנשים בחוץ.

תגידו מה שתגידו, כל מי שהגיב לי בעבר לא נרשם מעולם לאתר הכרויות זה או אחר.

נכון, זה שוק בשר, גם בחיים האמיתיים וגם שם.

אבל למה לי לכל הרוחות להיכנס לשם?

הקלו כל הקיצים?

גברים לא מסתכלים עלי יותר ברחוב?

אני כלואה בסורג ובריח (טוב לפעמים העבודה דומה לזה).

אז אולי אני מתלוננת שאין לי חבר, מה לעשות חסר לי הקשר הזה

אבל אני לא אפנה לאתרי הכרויות, זה לא בשבילי, זה לא מדבר אלי, ואני לא מאמינה בשיטה הזו.

יש אנשים שזה מתאים להם, לי לא!

ועד שלא יבוא מישהו שבאמת נכנס ומצא שם, אל תבואו ותגידו לי לחפש שם, כי אם אין לכם ניסיון בזה, אתם לא יכולים להמליץ לי על הדרך הזו.

אני מוכנה להקשיב לדיעות אחרות

אבל לעשות? זה משהו שבאמת יצטרכו לשכנע אותי

כי להכיר דרך אתרי הכרויות, בזה אני לא מאמינה