סופ"ש סוף סוף הגיע

כל מיני סידורים שאפשר לעשות רק  בשישי (כי אין זמן אחר)

היה עמוס משהו יום שישי

הייתי אצל הקוסמטיקאית שלי (בביקור החודשי)

הייתי אצל הספרית שלי, שסידרה לי את השיער כמו שרציתי (ועכשיו אני מרוצה) ולא לקחה ממני כסף, והתנצלה והייתה כל כך נחמדה (טוב היא תמיד נחמדה).

ואח"כ אימון בחד"כ עם השזיף

ובלילה יצאתי לבלות עם אחי וחברים

הקוסמטיקאית שלי המצחיקה הזו

מתלהבת מזה שיש לי שרירים ברגליים ובישבן

זה ממש מצחיק אותי בכל פעם מחדש

אצל הספרית ביום שישי היה עמוס

היא עובדת, עוד עובד שמספר (זה שעשה לי את התספורת) הוא אגב, היה בהלם שחזרתי (ממש לא אהבתי את מה שהיה קודם, זו לא הייתי אני), וגם הילדים שלה היו שם לעזור (אחד חופף השנייה פניסטית).

אחרי שהשיער שלי סוף סוף הסתדר כמו שצריך אמא שלי הייתה בהלם, היא הבינה למה כל כך לא אהבתי את התספורת הקודמת שהייתה כבדה ומבגרת.

אחותי ואבא שלי אמרו לי שמתאים לי יותר ארוך

אז אולי אני אאריך, נראה כבר

יש לי שיער ממושמע רוב הזמן לפחות

חזרתי הבייתה וישר הגעתי לאימון

לפעמים השזיף מגזים איתי באימונים

כי היום כואבים לי 4 אזורים שונים בגוף (כתפיים, גב, ירכיים וישבן), זה קצת יותר מדיי בשבילי בו זמנית. אגב, זה שזה כואב לי זה אומר עבורו שהיה אימון טוב (?) ומבחינתי זה אומר שהיה אימון חזק למדיי...

כשהיינו באחד התרגילים מישהי באה לשאול אותו משהו, היא התנהגה באנטיפתיות קלה (שמעו בקול שלה), היא לא רצתה להפריע באמצע, השזיף מסתכל עלי, אמרתי שאין בעיה. היא שאלה אותו משהו, הוא ענה לה והיא אמרה בסוף לא הבנתי ממך כלום חבל ששאלתי והלכה. אח"כ השזיף אומר לי שהם יצאו בחורף שעבר משהו כמו חודש וחצי. ואז הבנתי את ההתנהגות שלה (נו ברור שהוא זרק אותה ולה אין מושג למה). הוא טען שהיא מתוסבכת עם עצמה, ואמרתי לו בתגובה שלכל אחד מאתנו יש מטען ושגם הוא לא מושלם (והוא שתק). הוא אמר לי שאם אני אדבר איתה הוא יידע (פחחח... מצחיק אותי, קודם כל אין לי על מה לדבר איתה, שנית אני לא הולכת להתעלם ממנה אם היא תפנה אלי).

לפעמים כשיוצא לי להתאמן לבד, המון אנשים ניגשים אלי ושואלים אותי למה השזיף לא איתי, או איפה המאמן האהוב שלנו (איזה אחד אמר לי את זה השבוע) כאילו מה, לגיטימי שהוא כל הזמן יהיה סביבי? מעניין מה אנשים באמת חושבים על זה... (הרי אנחנו לא ביחד, ואם זה הרושם שיוצא מזה, זה מעניין למה כי זה בא מיותר מבן אדם אחד).

בלילה יצאתי עם אחי, חברה שלו וחברה שלה.

הלכנו לבר גיורא בת"א, אחד הפאבים הנחמדים יותר בעיר הזו (היה מפוצץ) ששומעים בו מוזיקה נורמלית (רוק ורוק ישראלי), וסתם ישבנו וקשקשנו. אחי וחברה שלו כל כך מתאימים אחד לשנייה, ממש רואים שהם מסתדרים ושהם באותו ראש, לפחות כל הזמן, חברה שלו חכמה ואינטליגנטית כזו, ממש כייף לדבר איתה.

לפני כן אחי היה אצלי והייתה לנו שיחה מעניינת על המערכת יחסים שלו עם חברה שלו, נחמד לי האמת שהוא מוצא לנכון לשתף אותי בזה, לא נראה לי שהוא מדבר על זה עם ההורים שלי.

וגם דיברנו קצת עלי, על זה שאין לי חבר (הוא אמר לי ללכת לפסיכולוג לבדוק את העניין) שלהיות לבד זה לא בריא, ועצם זה שיש לך מישהו לדבר איתו אחרי העבודה, והחיבוק והנשיקה כשהולכים לישון זה עושה כזה שינוי. וזה לא שלא מתחילים איתי אנשים, פשוט אני מאוד בררנית, לא שאני לא יוצאת, אבל אם אחרי כמה פגישות אני רואה שזה לא זה, אני לא רואה טעם להמשיך בזה. הנושך למשל, נחמד לאללה, אבל אין לי על מה לדבר איתו (מה המצב, מה העניינים, מה קורה, כמה אפשר לחזור על זה???). הבן אחד היחידי שמעניין אותי (השזיף) בסוף אני עוד אגלה שהוא בכלל לא שם עלי (דבר מאוד מעניין שבכל התקופה שהוא מאמן אותי הוא לא יצא עם נשים אחרות, כאילו לא שום דבר רציני).

הוא (אחי) אמר לי גם לעזוב את העבודה שלי ולחפש משהו אחר, כי אני שורפת את עצמי שם, ואחרי 11 שעות עבודה לאף אחד אין כוח לעשות שום דבר חוץ מלראות קצת TV וללכת לישון, מילא אם הייתה לי משכורת בשמיים, אבל גם מה שאני מקבלת דיי נמוך (גם לדעתי). צודק באמת לא בטוח שיש לי מה לחפש בעבודה שלי, ואולי באמת הגיע הזמן להמשיך הלאה.

בסוף הלכתי לישון ב-5 בבוקר

וכמעט כל יום שבת ישנתי

תרשו לי להמליץ לכם על סדרה בטלוויזיה שממש שווה לראות (אני ראיתי 2 פרקים ואהבתי) החברות הכי טובות, לא זוכרת באיזה ערוץ זה, אבל זה עשוי כל כך טוב (ותודה שיש VOD בעולם).

ביום חמישי עיצבתי לפ(י)לו את הבלוג מחדש

אתם מוזמנים לבקר ולראות

ושיהיה שבוע מדהים לכולנו!

עריכה מאוחרת:

עוד 31 כניסות אני מגיעה ל-20 אלף....