הכל מבולגן לי לאחרונה, מאז הפרידה.

כמה שאני מנסה להדחיק את זה שזה כאילו לא משפיע עלי ובאמת הסביבה לא רואה כלום, כי למדתי להסתיר את הדברים האלה טוב. ובאמת מבחוץ זה נראה כאילו הכל בסדר.

אבל זה לא ככה.

ובשבועיים האחרונים קשה לי להתרכז כדי ללמוד למבחן בפיזיקה. וזה נורא, כי כמה שאני לומדת עדיין יש עוד ועוד חומר ללמוד, ואני לא מספיקה לכסות את הכל.

השנה הזו הכי שחקה אותי בעולם, גם העומס של הלימודים, גם המערכת יחסים הכבדה והמסובכת שהייתה לי. נשארתי בלי כוח לכלום. לא ללימודים, בטח שלא לעצמי, ואם הייתי יכולה לקחת את עצמי ולהיעלם לכמה זמן הייתי עושה את זה.

כבר מינואר שאני לא לומדת, להוציא את החודש האחרון שחזרתי ללמוד, אבל זה לא ממש עוזר ללמוד בחודש חומר של שנה של מכינה שזה חומר של 3 שנים של תיכון.

וזו חתיכת מכה בשבילי, כי לא ככה תיכננתי את הדברים.

וזה שהציונים שלי השנה הם על הפנים, אומר שאני אצטרך ללמוד שוב, וזה אומר לדחות בעוד שנה (או יותר) את התואר. וזה מבחינתי בזבוז של זמן. לא שאני מסוגלת ללמוד שוב פעם במערכת שעות כזו גם בשנה הבאה. אבל חשבתי על ללמוד בביה"ס פרטי. בעצם אם זה מה שהייתי עושה השנה אני בטוח הייתי מצליחה. כי הייתי מחלקת את הלימודים ל-2 חצי שנה מתמטיקה וחצי שנה פיזיקה, וכשלא מערבבים את שניהם יחד הרבה יותר קל ללמוד חומר במאסיביות כזו, כמו שזה היה השנה.

אני לא יודעת אם אני אגש למבחן ביום שישי.

אני לא רוצה לא לגשת.

אבל אני לא רוצה להיכשל.

וזה מעצבן, כי אני מרגישה שבכל מקרה אני אצא קרחת מכאן ומשם.

כאילו שלא משנה מה אני אעשה זה לא יהיה מה שאני באמת רוצה.

והנה שיר שאומר קצת על מה שאני מרגישה כרגע:

גשם חזק

כל הפרידות כמו סיכות נעוצות על הלב
הסיבוב התארך כשהאוטו שלי התהפך
אז נשארתי
מחוץ למירוץ
אין לי כח לרוץ
יש אנשים שעומדים בלחצים
ואני מנסה.

גשם חזק קשה לי לראות
אפילו שעיני פקוחות
נוסע הלילה
לבד לצפון
כי בא לי לברוח.

כל הבדיחות הכריכות הדקות
בחיוך שלך יש אהבה
הכדור שזרקתי לסל
כמעט ונכנס
כמה חבל
נראינו כמו זוג מג´ורנל
יש בחורים אדישים לנשים
ואני מנסה.

גשם חזק קשה לי לראות
אפילו שעיני פקוחות
נוסע הלילה
לבד לצפון
כי בא לי לברוח.

כי בא לי לברוח
מהכל לשכוח

מילים: יהלי סובול, פיטר רוט ושחר אבן צור