באמת נגמרו?

לא כל כך בטוח...

יש לי בגרות במתמטיקה שאני צריכה ללמוד אליה, אני עושה את הבגרות של משרד החינוך, עוד שבועיים ועד א' וחודש אח"כ מועד ב'. אני מקווה שאני אצליח ללמוד לזה כמו שצריך.

אין יותר לימודים במכינה, הם נגמרו. הייתה הבגרות בפיזיקה, בקושי נגשו אליה אנשים, 13 אנשים בלבד מהכיתה שלי (והיינו 35). גם אני לא ניגשתי בסוף, לא הייתי מוכנה, ולא הייתי ניגשת בשביל להיכשל.

אני לא אעשה את הבגרות הזו דרך משרד החינוך, פשוט בגלל שהמועד של זה קרוב מדיי, וגם מתמטיקה הרבה יותר חשובה מפיזיקה.

זה היה קצת מתסכל כי כל השבוע למדתי, גם מהמחברות שלי וגם מהספרים של יורם אשל (שהם סוף הדרך) ועדיין זה לא היה מספיק.

היה לי סופ"ש שקט, הייתי פה, ישרא לא ממש עבד. ואחד השותפים שלי היה פה עם חברה שלו הייתה להם נטייה להשתלט על ה-TV. במוצ"ש הם ישבו לראות את הארוויזיון (מי רואה דברים כאלה? ועוד שהמדינה שלנו לא מיוצגת שם...) זה היה מעצבן. השותף שלי חושב שרוב האנשים שרואים את האירוויזיון הם גייז', מה שלא כל כך נכון, יש להם דברים הרבה יותר טובים לעשות בחיים. חוץ מזה שנראה לי שהשותף הזה שלי בחיים שלו לא הכיר מישהו שהוא גיי, והוא סתם מדבר שטויות.

ה-X שלי התחיל טיפול פסיכולוגי. מסתבר שהתיבת פנדורה שפתחתי לו גרמה לו לפקוח את העיניים ולראות שאני צודקת. הוא החליט שכל המקור לבעיות שלו זה בבית (מה שנכון אם חושבים על זה לעומק). ואני חושבת שמבחינתו זה התקדמות שהוא מתחיל לטפל בזה. היום הוא היה אצלי  כדי להביא לי ספרים במתמטיקה, זה היה מוזר, קצת קשה, אבל נראה לי שלו היה הרבה יותר קשה מאשר לי.

אני חושבת שדנתי פה עם מישהו בכמה הוא חלש, וכל פעם שיוצא לי לפגוש אותו אני נוכחת לדעת כמה. כי זה נראה שהוא נפרד ממני רק כדי להוריד לעצמו בעיה מהגב. ולא אני הייתי הבעיה, אלא זה שאבא שלו לא אהב אותי.

טוב זה כבר עבר...

אתמול יצא לי לדבר עם אבא שלי, לא ראיתי אותו חודש וחצי בערך. בעצם לא הייתי בבית של ההורים שלי משהו כמו חודש וחצי (אבל ראיתי אותם לפני חודש בערך את כולם חוץ מאבא שלי שהיה בחו"ל). יצא לנו לדבר על הלימודים.  אמרתי לו שאם הייתי יודעת שהמינה היא כזו לא מתאימה לי היה עדיף שהייתי הולכת ללמוד את זה בביה"ס פרטי, אז נכון בביה"ס ברטי לא הייתי מקבלת מלגה, אבל הכסף הזה של המלגה נזרק סתם, כי לא השגתי את המטרה שרציתי, כמו הרבה אנשים שלמדו השנה במכינה למרבה ההפתעה. יותר מ-50% לא יתחילו ללמוד בשנה הבאה באוניברסיטה.

אבא שלי הציע לי לעבור קורס תיכנות בסינגאלובסקי, אמרתי לו שזה לא ריאלי. כי קודם כל אני צריכה למצוא עבודה, ושנית אף מעסיק לא ייתן לי 3 פעמים בשבוע לצאת מוקדם בשביל הלימודים האלה. מה גם שהכסף שיש לי בחיסכון אני רוצה בשביל לימודים אקדמים ולא בשביל משהו שאני יכולה ללמוד לבד, או לא נותן לי שום תעודה.

אחי בסוף הולך לצנחנים, זה מה שהוא החליט. ת'אמת שיש לו הרבה יותר אופציות קידום שם. חטיבת הצנחנים היא כולה התנדבותית, לכל הלוחמים שיש שם. ויש בנוסף יחידות נוספות שלכל אחת מהן הייחוד שלה כמו מגלן, או עורב למשל. ההורים שלי קצת דואגים, אבל אני חושבת שמתאים לאחי להיות במקום כזה, הוא אוהב להשקיע בדברים כאלה הוא אוהב אקשן.

אני רוצה להמליץ לכם על שיר חדש של אלון אולארצ'יק, לשיר קוראים בואי נתחבק (כנסו לאתר, בחרו את סוג החיבור שלכם ותשמעו את השיר). את השיר הזה עשו בערוץ 24 (9 שעות ושיר) מאוד מומלץ.

זהו, היה לי ריק בלי ישרא כמה ימים

התגעגעתי לכולם...

איך היה הסופ"ש שלכם?