3 פגישות היו לי עם הדיאטנית.

הפגישה הראשונה דווקא הייתה נחמדה, עשתה עלי רושם טוב, החלטתי אח"כ לקנות עוד פגישות איתה 4 פגישות והחמישית מתנה, נחמד לא? אחרי הכל מישהי מלומדת (למדה תזונה וכו' באוניברסיטה יוקרתית כלשהי בלונדון או משהו כזה) עם הרבה ניסיון, אמרתי לעצמי, למה לא?

אחד הדברים שהכי הפריעו לי, זה שהיא אמרה לי לאכול כשאני לא רעבה, כן תאכלי כל שלוש שעות, לא משנה מה. הגוף שלך זקוק לזה, אז מה אם את לא רעבה. אני לא יודעת אם זה איזה קטע של דיאטה אופנתית או משהו, אבל ברגע שהתחלתי לאכול כל 3 שעות המספר קלוריות שאכלתי ביום הכפיל את עצמו. למה, כי אני לא אוכלת דיאט לטענתה, ובדיאטה הזו יקיריי אם אתם רוצים לרזות אתם חייבים לאכול דיאט (כי אחרת איך אפשר לאכול 8-9 ארוחות ביום ולצאת מזה בחיים???).

פגישה שנייה בה היא אמרה לי שאם אני לא אוכל דיאט אני לא ארזה. מה שמסביר למה עליתי 2 קילו. סבבה, אמרתי, דברי חלב אני לא אוכלת ולא אוהבת, הורדנו מהתפריט. היה קשה לשכנע אותה לעשות את זה האמת. אבל מה לעשות שחלב ומוצריו לא עושים לי טוב, הבטן שלי הייתה נפוחה וכואבת במשך 3 שבועות רק מזה. חוץ מזה תמצאו לי פרה שהחלב שלה 0% שומן, עכשיו אני הולכת וקונה (ומשכנת אותה בחצר של ההורים שלי), בתור בת לרפתן (לשעבר) סתם שתדעו החלב של הפרה המקורי הוא בין 3% ל-5%, ואפילו ה-3% (כן זה שאנחנו קונים מתנובה) מהול קצת במים, אני לא חושבת שיש חלב בארץ היום שמגיע ישר מהפרה (אחרי פיסטור כמובן), ובתור אחת שלא מתה על חלב אני יכולה להגיד לכם בוודאות שחלב פרה אמיתי יש לו טעם מתקתק והוא דיי סמיך יחסית לחלב שאנחנו מכירים היום, והוא הרבה יותר טעים (ואני עדיין לא אוהבת חלב). ומוצרים שהם פחות מזה, הקשר ביניהם לבין החלב הוא כנראה רק הצבע הלבן, כל היתר זה חומרים לא טיבעיים בכלל. ודברים דיאט, לא יעזור, אני לא אוכלת מה שלא טעים לי (דיאט או לא דיאט).

מה שכן היא הציגה לי חטיף בשם "רגע קל" של תלמה, כלום קלוריות (כמעט) וטעים לאללה. אותו דווקא כן אימצתי.

בשלב הזה ההורים שלי התחילו לשאול אותי מה התפריט שהיא נתנה לי, מסתבר שכל בן אדם יכול לחיות מהתפריט הזה במשך יומיים, כל כך הרבה אוכל שזה עשה לי בחילה. באמת כשאני אוכלת כשאני לא רעבה אני מרגישה בחילה אח"כ וזה לא עוזב אותי לכמה שעות.

גם מישהי שמתאמנת בחד"כ אמרה לי שלה הדיאטה הזו ממש לא עזרה וכמו שקרה לי היא עלתה במשקל. נורות אדומות נדלקות פה.

פגישה שלישית ואחרונה

תוספת של עוד קילו וחצי. והיא שואלת אותי איפה נפלתי בשבועיים האחרונים אבל אכלתי פלס מה שהיא אמרה. אז היא אמרה לי שאני שותה יותר מדיי סוכר, ושאני חייבת לעבור לממתיק אחר (שקניתי ועדיין יש לו טעם של אקונומיקה, יאק! עדיף כבר לא לשתות בכלל), ושאני משתמשת ביותר מדיי שמן, אז היא אמרה לי לקנות מאמאעוף (זה שבא בקופסאות במקרר עד 5% שומן, דווקא נחמד לא לבשל כל השבוע). ואה כן שאני חייבת לאכול לחם קל, ואני מבחינתי להוריד את הלחם לגמרי.

ההורים שלי בלחץ מזה שאני עולה במשקל במקום לרדת, ואני עושה את החושבים שלי ביום שבת. מאז שהתחלתי בדיאטה הזו אני בקושי ישנה בלילה. מה לעשות שאוכלים ארוחה גדולה ב-23:30 בלילה אי אפשר להירדם אח"כ. וגם לא הרגשתי טוב והרגשתי נפוחה. החלטתי שאני אוכל איך שבא לי ואני אוכיח לדיאטנית שהשיטה שלי יותר טובה! אני אוכלת שאני מרגישה צורך, הכי טוב ככה, לא?

ואה כן, הדפוקה הזו רצתה לתת לי 2 אימונים אישיים במתנה (לא שחסר לי אני קונה בכל פעם 30 חדשים) והיא נתנה את התיק שלי למאמן אחר בחד"כ. עכשיו כל המאמנים יודעים שהשזיף מאמן אותי. אז המאמן שהיא העבירה לו את התיק שלי שאל את השזיף אם הוא הפסיק לאמן אותי, ואמר לו שהדיאטנית העבירה לו את התיק שלי. מעצבן!!!

יום שני, אני מתאמנת עם השזיף, והוא מספר לי כבדרך אגב (כי אנחנו מדברים על כל מיני דברים), שהדיאטנית קיטרה לו, שאני עקשנית, שאני לא מקשיבה לה, שאני לא מתאמצת מספיק, שאני לא מוכנה לאכול דברים דיאטטיים. זה כבר ממש היה הקש ששבר את גב הגמל (כן אני הגמל פה). נמאס לי מזה. החלטתי לחשוב על כל העניין מחדש. זה שהיא מדברת מאחורי הגב שלי, לפחות תגידי לי מה את חושבת. למזלי יש לי חברים, בכל מקום (מה לעשות מסתבר שאני בן אדם ידידותי), שאומרים לי מה קורה.

יום רביעי, הלכתי לבטל את יתר הפגישות עם הדיאטנית. חשבתי שזה בסה"כ עניין מנהלתי. העובד בדלפק של הקבלה אמר לי שקודם כל הדיאטנית תדבר איתי ואח"כ זה יעבור הלאה.

אמרתי לשזיף שביטלתי את הדיאטנית, הוא שאל אותי למה, אמרתי לו, הרי אני לא משיגה את התוצאות שאני רוצה, תוך חודש וחצי עליתי כמעט 4 קילו, ובכלל הגישה שלה נורא מעצבנת אותי. אני חושבת שצריך להתאים את הדיאטה לבן אדם ולא את הבן אדם לדיאטה.

יום חמישי, אני בעבודה והדיאטנית מתקשרת אלי. מדברת איתי בקול רועד משהו. כל בן אדם שעוזב אותה זה כישלון שלה (ובצדק). אומרת לי שהיא נמצאת פה כדי לעזור לי בכל מצב, להקשיב לי, שואלת אותי מה הפריע לי בדיאטה הזו. אמרתי לה שלאכול כשאני לא רעבה גורם לי להרגיש בחילה ולא טוב, שאני לא רוצה לאכול בערב כי אני לא רעבה, והיא אומרת לי שאני חייבת, מה זה חייבת? מי היא חושבת את עצמה לכל הרוחות, מה זה חייבת, למה לאכול כשאני לא רעבה. אמרתי לה שהדיאטה הזו לא עובדת עלי, שאני לא מרוצה מהתוצאות שאני משיגה, שאני לא משיגה את התוצאות שאני רוצה, ושאני רוצה להפסיק את הפגישות איתה כי אני לא רואה כל התקדמות רק הידרדרות, שבקצב הזה תוך כמה חודשים אני אגיע למשקל עגול בעל 3 ספרות. והיא עוד מתעקשת איתי שהיא צודקת. אמרתי לה שאם ככה אין לנו על מה לדבר יותר כי אני לא מאמינה בשיטה שלה יותר, שהיא לא הולכת לקראתי, שאני לא מזלזלת בידע שלה ובניסיון שלה, אבל השיטה הזו לא מתאימה לי, ושאני לא צריכה שיתווכחו איתי על אוכל ומתי לאכול ומתי לא ושכל הדיון הזה מיותר, אני לא מעוניינת להמשיך בזה וזהו.

אח"כ השזיף אמר לי שהיא שאלה אותו מה להגיד לי. הוא אמר לה שאין כל טעם להתווכח איתי או להכריח אותי לעשות דברים שאני לא רוצה, שאני אעשה מה שאני רוצה בסופו של דבר (רואים שהוא מכיר אותי) ואה, כן הוא אמר לי שהצלחתי לעצבן אותה.

וכאילו שיהיה לי אכפת, היא לא חברה שלי או משהו, היא הקשיבה רק לעצמה ולא ניסתה לסטות מהדרך שהיא מכירה. ובזכותה יש לי כמעט 4 קילו יותר להוריד.

מה לכל הרוחות זה עזר לי?

אחרי מחשבה חזרתי לאכול כמו שאכלתי בתיכון

ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב עם 2 ארוחות ביום

הדבר היחידי ששונה הוא שבגלל שאני מתאמנת אני אוכלת משהו אחרי אימון

אבל המשהו הזה מסתכם בתפוח עץ, לא יותר ולא פחות

חוץ מזה השזיף אמר לי לעשות מה שאני מרגישה שנכון לי בקשר לאוכל, ושאם אני רוצה לשאול שאלות שאני אפנה אליו, יותר מזה?

לפחות עליו אני סומכת.