יריד האוכל

חייבת להודות שלשם הלכתי עם ה-X.

אנחנו בקשר סביר וגם לא היה לי ממש עם מי ללכת.

הגענו לת"א בצהריים, הלכנו לראות סרט "ללכת על הכל 2"

קומדיה, לא משהו מלהיב (רציתי לראות את טרויה, אבל לא היה בשעה שהיינו שם).

מהסרטים שאני קוראת להם סרטים לוידואו (או ל-DVD).

מקניון עזריאלי נסענו לגני התערוכה.

הגענו לשם ב-6 בערב, איך שפתחו.

עוד לא היו כל כך הרבה אנשים.

הוא, העיניים שלו היו נוצצות.

אף פעם הוא לא ראה דבר כזה.

כמו ילד קטן בחנות ממתקים.

רק שיבחר משהו.

קנינו כל מיני סוגים של אוכל.

לא הכל  היה מלהיב.

לא הכל היה שווה את המחיר (20 ש"ח בשביל דוגמית של משהו?).

הסתובבנו הרבה.

הוא קנה בירה, יותר בשביל הכוס הענקית, פחות בשביל לשתות את זה.

בדרך פגשנו את אח שלי וחברים שלו שהגיעו שעתיים אחרינו.

גם פגשתי חברים ישנים שלא דיברתי אתם 3 שנים בערך.

החברים האלה, אחד מהם הכרתי בצבא, איתמר.

הוא ואני שירתנו באותו מדור ביחידה.

דרכו הכרתי את חבר שלו (החבר הכי טוב שלו), EC.

ואת שניהם פגשתי ביריד האוכל.

צירוף מקרים נחמד.

לקח להם כמה שניות לזהות.

אמרו  שיפה לי שיער ארוך.

איתמר הסביר ל-X שלי שהוא היה רואה אותי רק עם שיער קצר (גג על לכתפיים) שהייתה לו נטייה כל חודש ומשהו לשנות את הצבע שלו מצהוב לכתום לאדום לסגול וחוזר חלילה.

כולם הסכימו שיותר מתאים לי ארוך, וגם הצבע הטיבעי שלי (הם אף אפעם לא ראו אותו).

רק מה, אני לא חושבת שיש לי את המספר של הנייד שלהם, שכן שמתי לב שהם החליפו אותו (מ-orange לסלקום).

ואני לא מזמן מחקתי את המספרים מהזיכרונות של הטלפון (אבל הם רשומים לי בספר הטלפונים).

אז היום בערב נראה לי שאני אנסה את מזלי ואתקשר לאחד מהם לבית (זה משהו שיש לי) ונראה מה יהיה.

מהיריד יצאנו בסביבות 9 בערב, אז כבר היו המוני אנשים. ממש צפוף היה שם משהו מטורף.

אחי שהגיע הרבה יותר מאוחר לבית אמר לי שהייתה מסיבה ענקית אח"כ, אבל הוא לא תיכנן להישאר.

הדבר שנראה לי הכי הטריד אותי בשלב מסויים (אחרי שפגשתי כל מינ אנשים שהכרתי) זה שאני אפגוש את אותו אחד, השרוט שסיפרתי לכם עליו בשבוע שעבר. חשבתי לעצמי מה אני אעשה אם אני אראה אותו שם, להתעלם לא להתעלם.

למזלי לא נתקלתי בו (הקלה).

בלילה כשאחי חזר לבית סיפרתי לו את הסיפור, אחי חמום מוח, אמר שרק מילה אחת ממני והוא וחברים שלו ילכו לכסח לו את הצורה.

אני נגד אלימות, אבל אני חושבת שאם אני התקל באיזו תגובה/מייל/טלפון מצידו של אותו אחד, אני לא אהסס לשתף בזה את אחי (והוא כבר ישתף את חבריו לקראטה ועוד כמה חברים שייטים).

אני מקווה שדבר כזה לא ייקרה.

בכלל אני מקווה שאני לא אשמע ממנו יותר בחיים.

הדבר היחידי שאולי מפריע לי קצת זה שיש לו את הכתובת של הבלוג שלי, וזה הוא יכול לקרוא מה שאני כותבת פה.

אני מקווה שהוא לא שרוט עד כדי כך.

לאחרונה נתקלתי בסוגייה של עבודה.

אחרי שהבנתי שבב"ש אין עבודה (או יותר נכון מאוד קשה למצוא אחת כזו).

החלטתי לחפש אופציות אחרות.

אופציה אחת, ללכת לעבוד בבתי מלון שיש בים המלח.

למה כן? זו עבודה לא מחייבת, יכולה להיות זמנית וגם יותר מזה, קרוב לב"ש, ויש הסעות ואני יכולה לגור בבית.

למה לא? כי אם כבר לעבוד בבתי מלון אז למה לא באילת.

אופציה שנייה ללכת לעבוד בבתי מלון באילת.

למה כן? כי  זו אילת, עיר תיירות, ובקייץ תמיד יש שם עבודה. וזו חברה צעירה.

למה לא? רחוק מכל מקום, גם מב"ש, ואני מודה שאני אוהבת לישון במיטה שלי (מפונקת, אני יודעת את זה).

אופציה  שלישית לחזור למרכז.

למה כן? כי יש עבודה במרכז. בכל מיני סוגים של עבודות, קלות או קשות.

למה לא? כי זה אומר לחזור לבית של ההורים, אפילו אם זה רק לכמה חודשים, זה יותר מדיי (אני ואבא שלי לא מסתדרים תחת קורת גג אחת). וגם מאיפה שההורים שלי גרים אין כמעט תחבורה ציבורית, וזה מקשה מאוד על החיים.

אז אני מתלבטת ואני צריכה להחליט מהר.

מה גם שכל החלטה שלי גם צריכה להתחשב בעניין הלימודים.

אני רוצה ללמוד מתמטיקה ופיזיקה.

וביררתי בבהי"ס הפרטי שלמדתי בו לפני שנה (אמנם רק 4 יחידות במתמטיקה אבל המורים שם מעולים).

וזה יעלה לי בלי הנחה 8000 ש"ח (לא שיש לי סכום כזה כרגע).

וצריכה להיות לי הנחה, כי אני כבר תלמידה שלהם.

בכל מקרה זה יוצא פחות מהמכינה שעשיתי השנה.

ויותר משתלם כי אפשר לעבוד תוך כדי, ולהוציא ציונים טובים כי משקיעים רק במקצוע אחד כל פעם.

אילת זה מקום בעייתי מהבחינה הזו, כי אין שם סניף של הביה"ס הפרטי הזה (ובכל מקום אחר זה יוצא הון).

אז אני צריכה לעשות הרבה חושבים.

חוץ מזה שאני אשמח לשמוע עצות מכם בעניין (הרי תמיד טוב ללמוד לפעמים גם מניסיון של אחרים...)

אמא שלי רוצה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.

זה שגעון חדש ישן.

אמא שלי תמיד רצתה ללמוד, רק שאף פעם לא היה לה זמן.

היא גידלה אותנו, 3 ילדים.

ועם אחי היא עסוקה עד אחרי הבגרות האחרונה. יש לו ליקויי למידה (ADHD למי שמכיר) והיא רודפת אחריו עם החומר כבר מאז שאני זוכרת את עצמי. את כל המרץ שלה היא השקיעה בילד הזה, וזה לא ממש השאיר לה זמן לעצמה ולדברים שהיא רוצה. אבל אף פעם לא תשמעו ממנה תלונה על זה.

הגענו למסקנה מעניינת שהאוניברסיטה הפתוחה עולה יותר מאוניברסיטה רגילה.

כי בפתוחה משלמים לפי קורסים וברגילה זה גלובלי, שנתי.

השנה זה היה 9 אלף ש"ח לשנה (2 סימסטרים ובכל אחד 4-6 קורסים).

בפתוחה משלמים 2000 לקורס הראשון ואח"כ 1500 על כל קורס (בסיכומו של דבר זה יוצא דיי הרבה בסוף).

גם החוברת שלהם לא ממש מפרטת על התארים.

והכל התחיל בעצם מבחרה של ההורים שלי (מישהי שעבדה עם אבא שלי ברפת והתחתנה עם אחד התאילנדים שעובדים שם). היא רוצה ללמוד משהו פרקטי, אבל היא לא רוצה להתעסק עם מתמטיקה, בעיה, כי אין דבר כזה מקצוע פרקטי בבאו"פ שלא צריך בשביל ללמוד את זה כמה קורסים במתמטיקה. בעלה, איש נחמד, טוב לב ושקט, צוחק כבכל פעם שהיא אומרת לו שהיא רוצה ללמוד, אולי הוא מכיר את ה"סחורה" יותר טוב ממנה עצמה?

אני מקווה בשביל אמא שלי שהיא תתחיל עם זה, מגיע לה להשקיע קצת בעצמה אחרי כל כך הרבה שנים...

הייתה לנו בבית שיחה על דודה שלי.

דודה שלי, אחות של אמא שלי הולכת להתחתן החודש.

אלה יהיו הנישואים השניים שלה תוך 3 שנים.

בחתונה הראשונה שלה היא התחתנה עם בחור מקסים בן 27 (היא הייתה אז בת 36).

ואחרי חודשיים היא החליטה שהיא רוצה להתגרש ממנו.

היא רצתה ילדים (כי השעון שלה כבר מתקתק) והוא, זה לא היה בראש שלו.

אחרי חצי שנה הם היו גרושים.

עכשיו בעלה לעתיד, בן 46, מבוסס משכיל, אדם נחמד, אבל עוד לא יצא לי לעמוד עם קנקנו, כי פגשתי אותו רק פעם אחת.

אבא שלי כל הזמן מדבר על בעלה לשעבר.

כאילו שהוא היה התגשמות כל הדברים עלי אדמות שאב מחפש להשיא לבת שלו.

הוא לא רואה את הדברים שהיו מעבר.

את זה שהם לא חשבו על אותו כיוון

על זה שהוא עישן גראס בכמויות.

על זה שהוא לא רצה ילדים ולא רצה ללכת לטיפולי פוריות, אפילו לא לבדוק את העניין.

הוא פשוט אהב את הבחור, והוא באמת היה נחמד, מקסים ומשעשע, אבל לא בשבילה.

אבא שלי מאשים את זה שהיא גרה בת"א וכל החברות שלה גרושות (מה זה קשור???).

הוא טוען שהם גררו אותה להתגרש.

דברים כאלה שאבא שלי אומר מעצבנים אותי.

קודם כל כי הוא לא יודע את כל מה שקורה (גם אני לא, אבל במקרה אני יודעת קצת יותר ממנו).

אנחנו כבר התרגלנו לזה שהוא מדבר ככה ואנחנו פוט מעבירים את זה.

אבל בכל פעם זה מעצבן מחדש.

בכלל מה הוא מתערב בחיים הזוגיים של מישהו (וזה לא משנה מי זה).

זה בכלל לא עניינו.

ולא הוא זה שיתן עצות אם בכלל לא ביקשו ממנו.

זה סתם אידיוטי ומעצבן את הסביבה.

אני למשל הערתי על זה שדודה שלי לא מתפשרת, כי בעלה לעתיד התפטר מהמשרה שלו בתור מנהל ביה"ס בדרום כדי לגור איתה בת"א. הרי בזוגיות צריכים לפעמים להתפשר, ולא להגיד רק אני רוצה...

ואבא שלי משום מקום הביא את זה שאני לפני שנתיים לא הסכמתי להתפשר בעבודה (מה זה קשור לזוגיות? תהרגו אותי אם תמצאו קשר).

ואלה דוגמאות של דברים שאבא שלי מעצבן אותי בקטנות.

זה עוד לא דומה בכלל לריבים הגדולים שיהיו לי איתו בשנה שעברה (ובגלל זה אני לא ששה לחזור לגור בבית שלהם).

טוב אני חושבת שכתבתי דיי הרבה ליום אחד...

זה היה סופ"ש ארוך

מקווה שלכולכם הוא עבר בשלום

חיבוקים  חמים  לכולם