שבוע הספר ממשיך לו, אני עדיין בת"א אצל ידיד טוב שלי, קוראים לו טל.

טל הוא אחד האנשים הכי נחמדים שאני מכירה, כי ישר כשסיפרתי לו על הרעיון לעבוד בשבוע הספר הוא הציע לי לגור אצלו. זה מה שנקרא חבר טוב .

אז הוא לא גר במרכז ת"א, הוא דווקא גר בדרום, בתקווה.

כשסיפרתי את זה לאמא שלי היא קצת נבהלה, בגלל שהיא זכרה את המקום הזה כמקום לא טוב, אולי אפילו מסוכן. אבל הרחובות פה ממש מסודרים, האנשים נחמדים, הכל דיי נקי פה בחוץ.

מה שטוב בת"א זה שגם ב-12 בלילה יש אנשים ברחובות.

בב"ש אין נפש חיה ברחוב אחרי 10 בלילה.

אז אני פה, אצל טל בדירת חדר, שדווקא להפתעתי הדירה דיי נחמדה, הכל פה דיי חדש (ריצוף, מקלחת, מקרר, מטבח). הופתעתי כי בדירות הקודמות שהוא גר בהן הן היו דיי מוזנחות (לפחות פה לבעל הדירה איכפת).

חוץ מזה שדיי מבולגן פה (בנים הם מבולגנים תמיד משום מה) זה נחמד.

במיוחד זה שיש פה מחשב (טוב, קשה למצוא טכנאי מחשבים שאין לו מחשב בבית, יש פה 4). ככה שאפילו גמילה מהאינטרנט אין לי.

הדבר הכי קשה בשבוע הספר זה העמידה, אנחנו עומדים שעות (משהו כמו 7 שעות) כל יום. לא נתנו לנו כיסאות, ואסור לנו לשבת סתם. אחת המוכרות שעובדת לידי לוקחת כל שעה וחצי הפסקה לשבת קצת, חשבתי שמהיום אני אעשה כמוה. הכל כדי שהרגליים שלי לא יכאבו כל כך.

בעיות עם ביטוח לאומי

הייתי צריכה לשלם להם כסף.

הכל טוב ויפה, הלכתי, שילמתי כמה שהיה צריך.

וחשבתי שבזה נגמר.

אבל לא!

כבר לפני חודש שילמתי להם, והם עדיין שולחים אלי מכתבים שלא שילמתי.

איזה מעצבן זה!

כנראה שביום ראשון בבוקר  אני אלך לביטוח לאומי (ברמלה, כי לשם אני שייכת) לצעוק עליהם ולסדר את העיניינים.

זה כל כך מעצבן שזה הולך כל כך עקום, שיעזבו אותי בשקט כבר.

נתתי להם מה שהם רוצים, שיירדו לי מהגב כבר.

הידעתם שה-X שלי ביקש שנחזור?

זו כבר הפעם השלישית שזה קורה.

ת'אמת שעוד יש לי רגשות אליו, אני חושבת שתמיד יהיו, אבל השבוע הזה לימד אותי כמה דברים.

בחצי שנה האחרונה המערכת יחסים שלי איתו הייתה רחוקה מלהיות יציבה (אתם בעצמכם קראתם פה 3 פרידות שהיו לנו). ובפנים הרגשתי שאני כאילו כל הזמן אחכה או אתהה מתי זה ייקרה שוב.

הוא בן אדם מקסים, באמת, למרות כל מה שעברתי איתו.

אבל אם לומר את האמת הוא רחוק מאוד ממה שאני מחפשת בבן זוג.

אני רוצה מישהו בוגר (בנפשו), שיודע מה שהוא רוצה, ואין לי המוני סימני שאלה בראש. מישהו שכבר הייתה לו מערכת יחסים (כי להיות עם מישהו שלו זו המערכת הראשונה זה דיי קשה).

כל השנה הזו אני תמכתי בו, לימדתי אותו להחליט   החלטות חשובות, תמכתי בו לאורך כל הדרך, ולא יפריע לי לעשות את זה גם אם נישאר ידידים (כי נאחנו מדברים כל יום).

אבל קשה לי לראות אותנו במערכת זוגית.

כי נעלם לי האמון שהיה לי בו בתרו בן זוג.

וגם אני כבר לא מרגישה בדיוק אותו הדבר.

בשבוע הזה שאני עובדת בת"א והוא כל הזמן אמר לי שהוא מתגעגע וכד', זה בשלב מסויים פשוט היה מעצבן. ואני לא יודעת למה. זה פשוט הפריע לי שבכל שיחה שהייתה לנו הוא אמר את זה.

וגם גיליתי שאין לנו כל כך על מה לדבר.

בקיצור, כמו שאמר לי טל, משהו חסר שם, הניצוץ נעלם.

ובקרוב אני אצטרך להחזיר לו תשובה על מה שהוא שאל אותי (אם לחזור) ולנסות לעשות את זה בצורה הכי פחות פוגעת שיש (ואני לא חושבת שאני טובה בדברים מסוג זה).

יש למישהו הצעות? רעיונות?

אני אשמח לשמוע

כשלמדתי במכינה גיליתי שנדלקתי על אחד המרצים שם.

לכל מי שסיפרתי את זה רובם אמרו לי שזה סתם, הרי את לא אמורה להתאהב, או להרגיש משהו למרצה שלך. הרי מה הסיכוי שהוא מרגיש כמוך?

פה מסתבר ההיפך הוא הנכון.

אבל מה, במשך כל המכינה לי היה חבר, ולו הייתה חברה.

השבוע קיבלתי ממנו SMS שהפתיע אותי, ומאז אנחנו מדברים כל יום המון בטלפון (רק חבל שלידיד שלי פה אין בזק, החשבון של הנייד שלי ירקיע שחקים החודש).

חודשיים שלא ראיתי אותו. וגם אחרי השיחה האחרונה שהייתה לנו (כשעוד למדתי במכינה) לא האמנתי ממש שאני אשמע ממנו. כשדיברנו על זה אתמול, הוא אמר לי כמה זה מוזר שיש רגש כזה, אבל במקום שהכל יהיה פשוט הכל נעשה מסובך...

וזה מדהים איך יש לנו כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם.

וגם ששנינו הרגשנו את אותו הדבר. עדיין מרגישים ככה.

אז כמה פרטים עליו.

הוא בן 35

מתרגל במכינה של האוניברסיטה (שם הכרתי אותו).

הוא לומד עכשיו לתואר שני (הנדסת חשמל) ויש לו תואר ראשון בפיזיקה.

הוא גרוש ויש לו ילדה מקסימה (לפחות היא נשמעת ככה בטלפון) בת 5.

ויש בו המון דברים שאני מחפשת בבן זוג.

ת'אמת שבהחלה חששתי מזה שהגיל שלו יפריע לי.

או שהגיל שלי יפריע לו.

אבל אני לא חושבת שזה מה שצריך להפריע פה.

גם דיברנו על זה, שאלתי אותו מה הוא חושב על זה.

נראה לי שהכי טוב לדבר ישירות ולשים דברים על השולחן.

יש לו עכשיו שבועיים של מבחנים.

יש לו אחד ביום רביעי ועוד אחד ביום שני.

אני מקווה לחזור לב"ש ביום ראשון.

אנחנו כנראה ניפגש בערב.

מעניין, זו תהיה הפעם הראשונה שאני אראה אותו מחוץ ללימודים, מסקרן אותי לדעת איך זה יהיה (ולמה כבר עכשיו אני מרגישה פרפרים בבטן שאני חושבת עליו?).

אני מקווה שעובר עליכם שבוע מדהים!

הדר