תופעה מטרידה משהו נפלה עלי.

הוא לא יוצא לי מהראש.

ואני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר.

וזה לא שקרה משהו ברור במיוחד.

אני תוהה למה אני מרגישה את כל זה כל כך מהר.

ועוד יותר אני תוהה מה הוא מרגיש.

אם להודות על האמת,

ל-X שלי לא הרגשתי את הדברים האלה.

לא יודעת למה.

אני מדברת על הפרפרים האלה בבטן, שבכל פעם שאני חושבת עליו הם עולים...

יש לו תקופת מבחנים עכשיו

וממש קשה למצוא זמן להיות יחד

אבל חשוב לי שהוא יצליח במבחנים.

ואני בקונפליקט בגלל זה

כי אני כן רוצה לראות אותו.

אחרי יום ראשון

נזכרתי בדברים שחשבתי ששכחתי.

כמו למשל איך זה להיות עם מישהו שיודע ויש לו ביטחון במה שהוא עושה.

עם ה-X שלי כל הזמן הייתי צריכה להדריך

ועכשיו אני מתוודעת למשהו חדש

וזה מרגיש יותר טוב

הרבה יותר טוב

אני נמצאת בנקודה שאני יכולה להגיד בברור שאני רוצה להיות איתו.

יש ביננו כימיה כזו, זו הרגשה שאני לא יכולה להסביר.

אבל 3 שעות שהיינו יחד עברו לו ולי כל כך מהר.

אני בקשר עם ה-X שלי

הוא ביקש שנישאר ידידים

ואין לי בעיה עם זה.

זה יהיה מוזר לספר לו על בן זוג חדש

בלי שום קשר למה שקורה עכשיו.

היה לו קשה ועדיין קשה לו לקבל את זה שזה נגמר ביננו.

אני עייפה משבוע הספר

אבל אני לא מצליחה לישון כמו שצריך

התרגלתי לקום בשעה מסויימת

וחוץ מזה ביום נעשה פה ממש חם

והחלון שלי הוא לכיוון מזרח (ככה שאני תמיד מרגישה את השמש).

היום התחלתי לקרוא את ערפילי אבלון, אני צריכה להיכנס ממש לספר כדי להבין מה קורה, בינתיים אני רק בהתחלה.

אני חייבת לחפש עבודה.

זה כל כך מעצבן שאין בדרום עבודות נורמליות.

אני מתפשרת, כי אין ברירה.

אבל הייתי מעדיפה ללכת לעבוד באיזה משרד ולא ללכת לעבוד במלונות וכד'.

אבל זה מה שיש כרגע...

שלכם

עייפה משהו

ועם המוני פרפרים (שהחליטו להישאר פה)

הדר