משום מה היום קמתי בהרגשה לא משהו.

הרגשתי כאב ראש מהדהד.

אני מקווה שהוא לא יגיע אלי בסוף.

עייפות שלא נגמרת

והרגשה של אני לא יודעת מה המקום שלי כרגע.

דיברתי איתו

הוא אמר לי שאם אני חושבת שהוא מתחמק ממני או משהו בסגנון, שאני אוריד את המחשבה הזו מהראש שלי כי זה לא ככה.

השבוע יש לו 3 מבחנים והוא עסוק בללמוד.

הוא אמר שיש לו כל מיני דברים לא סגורים, מעגלים שהוא צריך לסגור.

מאוד קשה לו.

הוא גם לא ייראה את הבת שלו כל השבוע.

תמיד כשהוא מדבר עליה מרגישים שהוא אוהב אותה מאוד.

אין לי מצב רוח

וזה בגלל הרבה סיבות

ההורים שלי מפעילים עלי מכבש אדיר בעניין העבודה, בצדק, אבל זה רק מקשה עלי עוד יותר.

הם לא עושים שום דבר חוץ מלהטיף לי מוסר, במיוחד אבא שלי.

קשה לי עם זה שאני לא עושה כלום כל היום.

והיום פשוט כל הרגשות התפרצו להם בבת אחת.

ואנ מרגישה כאילו עומדות לי דמעות בגרון

אבל כלום לא קורה

ואולי זה בעצם מה שמפריע לי

שלא קורה כלום.

וזה רק הופך את הכל להרבה יותר קשה ומורכב.

למה הכל צריך להיות כל כך מסובך?

כשהיום חשבתי עליו

על זה שלא יוצא לי לראות אותו

עברה לי המחשבה בראש

ומה אם הוא לא מרגיש כמוני?

אז הוא בטח לא היה מתקשר אלי

הוא בטח לא היה אומר לי שאם אני חושבת שהוא מתחמק ממני או משהו, שאני אסיר את המחשבה הזו מהלב שלי.

הוא מדבר איתי בכנות ולא מסתיר ממני דברים.

הרי הוא לא היה עושה את כל זה אם לא היה משהו...

ועדיין אני לא יודעת למה נפלה עלי מלנכוליה כזו.

הרי אין שום סיבה שאני ארגיש ככה.

זה פשוט קרה פתאום